שכונה פרק 9
**נקודת המבט של יעל**
הגעתי לקומה הרביעית האחרונה שבה אני גרה. ישבתי על אחת המדרגות,מסדירה נשימה, הרגשתי את פעימות הלב בכל מקום בגוף,ואז שמעתי יריה.
יריה שהייתה קרובה אלי..יותר מידי קרובה.
לא חשבתי פעמים ועליתי לגג המוזנח שלי. זחלתי טיפה כי הפתח צר.
ישר הסתתרתי מאחורי דוד שמש שהיה הכי קרוב אלי. לאט העפתי מבט לעבר הרחוב מנסה לראות משהו. אבל בקושי ראיתי הרחוב חשוך ורק מנורה אחת האירה את הרחוב..יותר נכון הבהבה,שמעתי רק צעקות וקללות וכל מיני קולות מתערבבים בראש,נזכרתי בקול של עומר איך שהוא היה עצבני עלי, מי אתה שתדבר אלי ככה אולי אנחנו קרובים אבל לאף אחד אין שום זכות לצעוק עלי,אין..מילה לא במקום אני רותחת.
"פעם אחרונה שאתה נוגע בה או מסתכל עליה" שמעתי קול חזק. שוב פעם הצצתי מנסה עדיין לראות משהו
"לא רואים כלום" מילמלתי לעצמי כמו מפגרת
ואז סוף סוף הצלחתי לראות דמיות.. זה היה בערך.. שלוש אנשים..לא ארבע. והם הפילו מישהו אל האדמה והם מכים אותו
"פעם אחרונה" צעקו לו וברחו על הקטנועים.
דקה אסף?איזה אסף? אסף שלי? כיאילו לא שלי שלי.
'יש המון אסף בעולם' הרגעתי את עצמי
ירדתי מהר מהמדרגות ואפילו התגלגלתי בקומה השניה. קמתי במהירות והמשכתי לרוץ
"רק שזה לא הוא" מילמלתי לעצמי בלי הפסקה
יצאתי מהבניין,מסתכלת שמאלה וימינה ורצתי אל הבן אדם שנשכב שם "בבקשה שזה לא הוא" אמרתי לעצמי.
נעצרתי,קפאתי במקום…
"אסף" מילמלתי ושמתי את ידי על פי,הוא היה מלא בשריטות, פנסים בעניים,שלולית קטנה של דם ליד הראש
"אסף" מילמלתי שנית,והדמעות לא איחרו לבוא
"יעל" אמר בחיוך שאפילו זה היה לו קשה כי הוא נפצע גם בפה
נפלתי על בירכי,מלטפת את הלחי
"אח" מילמל מכאב,הוא סגר את עיניו
"אסף תישאר איתי אסף" התחננתי
"אני תמיד איתך" אמר
"אל תבכי" אמר וליטף את הלחי שלי,נהנתי מהמגע שלו,המגע הנעים והחם.
"בוא,נלך לבית" לחשתי לו
"כואב לי" התלונן כשניסה לעמוד על רגליו
"מה כואב?"
"הראש" ענה. שנינו התקדמנו לבית שלו. השעה כבר אחד אז בדרך שלחתי הודעה לאמא שלי. בדוק היא ערה ורואה ויוה "אמא אני למטה עם חברות" רק שלא תדאג
"מתי את עולה" שאלה
"לא יודעת..נראה" שלחתי
"די לבכות" אמר אסף,הוא נשען עלי בדרך לבית שלו
"אני לא בוכה" אמרתי מנגבת את הדמעות. מה קורה לי? איפה הילדה הקשוחה שלא פחדה מכלום?
"הגענו" אמרתי כשעמדנו מול הבניין
"את לא מתכוונת לעזור לי לעלות?" שאל
"אתה קומה ראשונה תסתפק בזה" אמרתי בחיוך
"בבקשה"התחנן. גילגלתי לו עניים והתקדמנו אל הדירה
"עוד מדרגה אחת" אמרתי לאסף והוא עלה אותה בזהירות
"יעל" אמר את שמי..הרגשתי שאני בעננים אני..מאוהבת בו.
"זאת אני"אמרתי ולקחתי חלק קטן מהפוני ושמתי אותו מאחורי האוזן
"בא לך להישאר איתי טיפה?" שאל במבוכה,הרגשתי שלחיי מאדימים מרגע לרגע
"אני.." התחלתי לגמגם,זה לא קורה לי
"בעצם" אמר "אני לא שואל אותך" הוא פתח את הדלת עם המפתח והכניס אותי בכוח
"תשמע אמא שלי תדאג לי ואני לא.."
"תסתמי" אמר ושם את האצבע על הפה שלי
"זאת לא דרך להשתיק אותי" חייכתי והתקדמתי למקלחת שלו,אני כל הזמן אצלו בבית וישנתי אצלו כשהייתי יותר קטנה כשלא היו לנו הורמונים
לקחתי מהמגירה התחתונה את הערכה לעזרה ראשונה והלכתי לסלון
"אסף קראתי,והוא בא מהמטבח עם פיתה ושווארמה ,פאקינג אחד ורבע בלילה והוא אוכל לי שווארמה
"בוא לפה" אמרתי בציחקוקים
הושבתי אותו על הכיסא ושמתי לו יוד בפצע בראש.
"זה ישרוף טיפה" אמרתי
"אני יודע זה.." "אחח" התלונן מיד בכאבים
"חשבתי שאתה יודע" אמרתי מנסה לא לצחוק
"זה לא מצחיק" אמר
"טוב מה שתגיד" אמרתי "תוריד את החולצה" אמרתי
הוא הסתכל עלי עם חיוך שובב
"תזהר ממני" אמרתי. הוא הוריד את החולצה המוכתמת מדם וזרק לריצפה,בחנתי את הגוף שלו, כל כך שרירי,קוביות בבטן
"תפסיקי להסתכל ככה" אמר במבוכה ואני רק צחקתי
ניקיתי לו את הדם וחבשתי לו את הראש
"זה יעבור לך תוך כמה ימים"אמרתי בחיוך
"תודה" אמר ולקח עוד ביס מהפיתה
"תביא קצת" אמרתי ולקחתי לו את הפיתה מהיד ונתתי ביס גדול בשווארמה הטעימה
"איזה שמנה" צחק עלי
"מי שמדבר,בפעם הבאה אל תזמין אותי"אמרתי וישבתי בספא והוא אחרי
חילקנו את הפיתה לחצי ושתינו אכלנו
"תגיד,מה זה היה מקודם?" שאלתי. סוף סוף היה לי אומץ להגיד את זה
"אני לא רוצה לדבר על זה" אמר בקרירות
"טוב אז תדליק טלווזיה" אמרתי
"לידיעתך את בבית שלי" השיב בחיוך
"בבקשה" אמרתי "יותר טוב?"
"אכן" אמר,התוכניות היחידות שהיו בשעה הזאת זה בובספוג וסמי הכבאי
"מה את בוחרת?" שאל
"ברור שבובספוג" אמרתי
והוא התחיל לצחוק,אבל ממש
"מה יש לך אני מאוהבת בספוג הזה" אמרתי ולקחתי ביס קטן
"אני לא צוחק על זה,הטחינה על כל הפרצוף שלך" אמר. והנה עוד פאשלה
"איפה?" שאלתי בצחוק מתגלגל
"פה" אמר והצביע על הלחי שלו
"זהו?" שאלתי כשניגבתי
"את כמו ילדה קטנה" אמר וניגב לי את הטחינה ליד הפה,הסתכלתי עליו בעניים החומות והמבריקות שלו
"אממ,רוצה עוד?" שאל והזיז מהר את היד
זהו,הוא לא אוהב אותי..בטח כמו כולם חושב שאני קטנה מידי..
"לא זה בסדר" אמרתי טיפה עצבנית. חשבתי שזה יהיה כמו בסרטים ובחלומות שלי..בנתיים סיוט!
"טוב,אני אלך לי" אמרתי אחרי שתי דקות בערך
"מה ללכת?" קם אחרי
"אני עייפה" אמרתי
"אז תשני פה" אמר
"אני..לא" התחלתי שוב לגמגם
"בבקשה"התחנן בעניים הבוהקות שלו..אתה משחק בי? אני רוצה להבין..אתה גורם לי להתאהב ואז מרחיק אותי ממך?
"מצטערת" אמרתי והלכתי לדלת שלו
הוא שם את ידו על הדלת ועם כל הכוח לא נותן לי לצאת
"ברור לך שאת ישנה פה?אני לא נותן לך לצאת עכשיו" אמר
"אז תגיד לי מה זה היה מקודם,מי הם האנשים האלה?מה הם רצו?" שאלתי מלא שאלות
"אני יגיד לך מבטיח אבל לא עכשיו"
"ביי"אמרתי והזזתי אותו
"תן לי לצאת לא מעניין.." בלי התראה מוקדמת ,באמצע המשפט השפתיים שלו נישקו את שלי,אני לא מאמינה שסוף סוף הוא נישק אותי..אבל איך לעזאזל אני התאהבתי בו?
המשכתי לנשק אותו,ואהבתי את זה..מאוד
"מה" אמרתי כשהוא חייך אלי
"אני אוהב אותך,מאז ומתמיד אני אהבתי אותך" הרגשתי שאני הופכת לעגבנייה..
תגובות (1)
מושלם!!