המבט שלך פרק 1
"שם?" שאל אותי השוטר.
"רוני אמסלם." עניתי בחוסר סבלנות, כבר חמש שעות שאני תקועה בתחנה המסריחה הזו, אני לא מבינה מה השתבש, אני ויקיר עושים את זה על בסיס קבוע פעם בחודש.
"תחזיקי את זה." שוטר אחר אמר ונתן לי שלט שבו מצוין שמי וגילי. תיק פלילי, לא חשבתי שזה יגיע למצב כזה, חשבתי שיגידו לי נונונו וישלחו אותי בחזרה לבית.
אחרי עוד כמה שעות של חפירות, צילומים, לקיחת טביעות אצבע, שיחררו אותי.
יצאתי מהתחנה בשעת לילה מאוחרת, הסתובבתי ברחובות העיר החשוכים שלפתע הרגשתי יד מלפפת את גופי הדקיק ומכניסה אותי לאחד הסמטאות.
"אני כל כך שמח לראות שאת בסדר." יקיר אמר והסתכל עליי בדאגה.
"למה נטשת אותי?" אמרתי בחצי צעקה והתרחקתי ממנו.
"את יודעת שאני לא יכול להיתפס, אם אני אלך לכלא מי יישאר לשמור עלייך?" הוא אמר ברוך וליטף את שערי החלק והקצר.
"אני חושבת שצריך להרגיע עם הפריצות לכמה זמן, הם פתחו לי תיק וזימנו אותי למשפט." אמרתי וליטפתי את פניו.
"אל תדאגי, אמרתי לך, הכל יהיה בסדר." הוא אמר ונישק אותי נשיקה עדינה שהפכה לאגרסיבית.
~~
קמתי בבוקר, הסתכלתי על יקיר שישן לצידי נשקתי למצחו וקמתי מהמיטה.
יצאתי למרפסת של הפנסיון המסריח שאני ויקיר גרנו בו, בעיניי עמדו דמעות.
כמה שהייתי רוצה להחזיר את הזמן לאחור.
היום זה שנה מאז שהוריי זרקו אותי מהבית, הם גילו את הסיגריות ואת היחסים עם יקיר, והציבו לי אולטימטום.
ובחרתי. בחירה שהיום אני מצטערת עליה כל כך.
הרגשתי ידיים עוטפות אותי מאחור.
"יהיה יום שלא תקומי מוקדם?" הוא אמר והסניף את שערי וסובב אותי אליו.
"היום זה שנה אה?" הוא אמר וניגב את דמעותיי, הנהנתי בשקט והוא חיבק אותי.
עמדנו מחובקים עד שדפיקה בדלת הרסה את הדממה.
"יקיר אוחנה?" שאל שוטר את יקיר כאשר יקיר פתח את הדלת.
"כן" יקיר ענה מבולבל.
"תצטרך להתלוות אלינו לחקירה." השוטר אמר.
תגובות (0)