סיפורה המופלא של המהגרת…

יולי ירדה מהאוטובוס והביטה מסביבה , היא גילתה הרבה פרצופים חדשים למעשה רובם. "סליחה , איך אני מגיעה מכאן למחסן ?" שאלה את אחד האנשים, הוא הביט בה במבט ישנוני וסימן לה לבוא אחריו.
הם עברו מסדרונות ארוכים מלאי רעש ואנשים עלו קומה והמשיכו לחצות מסדרונות, לפתע הוא נעצר והסתובב להביט בה "את מחסנאית חדשה?" שאל ,
יולי הנהנה וחיוכו השטני התרחב "עכשיו אדע למי לפנות כשאצטרך משהו " אמר.
היא העלתה חצי חיוך על פניה הודתה בפניו ונכנסה למחסן .
היא הכירה את המחסן , את המנהלת ואת שאר העובדים .
יולי הביטה בציוד האלקטרוני, היא אהבה את תחום ההיי טק וידעה שזה המקצוע בשבילה אך הקושי בלהיות לבד הכביד עליה מאוד. היא לא הכירה אף אדם וידיעה זו הלחיצה אותה יותר.

עברו הימים עברו שבועות..
יולי עובדת במפעל כבר כמעט חודש , כמעט ובודדה בלי צעירים ובלי חברים . היא לא ריחמה על עצמה , להיפך מטרתה הייתה ברורה לה יותר מכל . לעבוד , להרוויח כסף ולעזוב אחרי שנה .
"יולי " נשמעה קריאה במסדרונות המחסן , יולי יצאה מאחת המסדרונות העמוסים ביותר והביטה במנהלת שלה שרה , אישה כבת 40 מבנה גופה רזה ושיערה חלק בצבע אש על פניה הופיעו סימני עייפות ויולי תהתה בינה לבין עצמה האם שרה באמת כזאת נחמדה? או שהיא ממש מתאמצת להיות אחת כזאת .
"כן שרה " אמרה .
"אני רוצה שתכירי בחורה חדשה , שמה חני" .
יולי הביטה בה צעירה בת גילה שיערה ארוך בצבע הלילה ועיניה גדולות ורחבות מביטות בה בביישנות .
"היי חני אני יולי" הכירה את עצמה חני חייכה ושבה להביט בשרה .
"אני רוצה שתלמדי אותה הכול הכול הכול . היא העובדת החדשה שלנו קחי אותה תחת חסותך ." ציוותה שרה , יולי הנהנה ושרה החלה ללכת .
יולי הראתה לה את עבודות המחסן וכיצד מתפעלים כל דבר ,
"אז מה את עושה כאן ? " שאלה חני .
"מה שאת , עבודה זמנית . כסף . מטרה" אמרה יולי .
"את קולטת מהר נכון ? " שאלה חני . יולי הנהנה והמשיכה להביט אל המחשב .
הימים עברו חני ויולי הפכו לחברות קרובות מאוד את כל ההפסקות וארוחות הצהריים הן בילו יחד , שעות נוספות , עבודה בימי שישי וכו' .
יולי וחני התהלכו במסדרון מחלקה ודיברו ביניהן כאשר הן שמעו צחוק של בחורה נחנקת , חני המשיכה בשלה , ואילו יולי חיפשה את מקור הצחוק .
היא למדה להכיר את כל המחלקה של עובדיי הייצור וצחוק זה היא לא שמעה מעולם .
לפתע ממולן הופיעה בחורה גבוהה, שחומה , עיניה קטנות כצימוק וחומות כשוקולד גבותיה מורמות באופן מצחיק , שפתיה עבות ונקודת חן מדגישה אותן בצידה , יולי סרקה את כולה היא שיערה שהבחורה היא בסביבות 1.75 רגליה רזות וארוכות ואחוריה רחבים . יולי הביטה בעיניה מספר שניות ותחושת סכנה עקצצה בליבה . היא הסיטה את עיניה ויצאה לספסלי המרפסת עם חני .
הן התיישבו באחד מהספסלים הרחוקים , ויולי הרגישה לא רגועה . מבטה של הבחורה לא נשכח ממנה וצחוקה השונה . "מה קורה לי? " שאלה את עצמה . היא צחקה בינה לבין עצמה והניחה למחשבה הזו .
הימים עברו ויולי המשיכה לראות תכופות את הבחורה, לפעמים הייתה נעלמת לשבוע , לפעמים לימים אחדים . באחד הימים ישבה יולי בגפה וכוס הונחה למולה על השולחן , היא הרימה את עיניה והביטה בבחורה , מבטיהן נפגשו והראשונה להירתע הייתה יולי .
"אפשר לשבת ? " שאלה ,
יולי הנהנה והיא מנגד התיישבה.
"אז את חדשה כאן " הכריזה .
יולי הנהנה שוב והביטה בה מוציאה סיגריה .
"לא מפריע לך נכון? " שאלה .
יולי הנהנה לסימן של לא והסיטה בכוח את מבטה ממנה. "אני רומי " אמרה ,
יולי חזרה להביט בה . "אני יולי " אמרה .
השקט המשיך לחלוף ביניהן עד סוף ההפסקה . הן קמו וחזרו כל אחת למחלקתה בלי לומר מילה אחת לשנייה .
רומי הביטה בבחורה החדשה מהמחסן עוברת כמעט בכל יום במחלקה שלה , ליבה דפק דפיקה אחת יותר כמבטיהן נפגשו . עיניה כחולות כים אך קרות כקרח , שיערה חום ארוך וחלק קרשים , היא הניחה שהיא מחליקה אותו ברוב הזמן , נמוכת קומה בהירת עור ומלאה . "אל תיכנסי לזה " ציווה מוחה . רומי השתיקה את מחשבותיה לגבי הבחורה והמשיכה בחייה .