עומק – פרק עשירי

זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת. כל הבנות בחדר ישנו שינה עמוקה, ורק סיאנטה קמה ממיטתה בשקט, תוהה מה השעה.
האור שחדר מאותו חלון יחיד בחדר השינה היה חלש, וזה גרם לה לחשוב מה הסיבה שאין להם שעון בחדר השינה.
רק כשהיא ניגשה לארון שלה ובחרה בגדים לאותו יום ארוך, היא ראתה כמה דומים החלקים של כל השותפות, אבל בו-זמנית כמה הם שונים.
אחרי התארגנות בשירותים היא מצאה את עצמה יורדת למטה, לקומה הראשונה, רק כדי לראות מה היא השעה, שהייתה רבע ל7.
"בוקר טוב." היא ראתה את מארס יושב ליד השולחן ואת יולינדה מכינה אוכל באותו מטבחון קטן.
"בוקר טוב." סיאנטה הביטה בשניהם ואז התקדמה במהירות והתיישבה ליד מארס. השולחן לא היה מלא במאכלים כמו שהוא תמיד לפני ארוחות, אבל היה שם מספיק אוכל לשניהם.
"שמעתי מה קרה אתמול. איך את מרגישה?" יולינדה שאלה ברגע שהיא התקרבה לשולחן ושמה כמה קנקני מיץ.
"יותר טוב." היא אמרה, שמה על הצלחת שלה מספר פנקייקים שהיו עדיין חמים וטריים. "את זאת שמכינה את האוכל שלנו?"
"כן." היא אמרה והעלתה חיוך על פניה. היום היא לבשה חצאית כחולה ארוכה וחולצה אפורה בהירה. שיערה הבלונדיני היה אסוף בקוקו גבוה.
"הוא ממש טעים." סיאנטה אמרה בכנות וחייכה אליה. למרות שהשעה הייתה מוקדמת והשינה עדיין עטפה את גופה, היא הרגישה מאוד רעננה והיה לה מצב-רוח טוב.
סיאנטה ומארס אכלו בדממה, וכששניהם סיימו את הארוחה שלהם מארס סימן לה לרדת לחדר האימונים. הוא עומד לעשות לה את השלמת השיעור של אתמול, הגנה עצמית.
שניהם ירדו לחדר האימונים, שנראה בדיוק כמו שהוא נראה אתמול. כשסיאנטה נכנסה אליו ובחנה אותו פעם נוספת, היא נזכרה מה קרה בפעם האחרונה שהיא הייתה כאן. הרגשה מוזרה עלתה בה, והיא רק התקדמה אחרי מארס לכיוון אחד המזרונים.
מארס לא חיכה אפילו שניה, וכבר התחיל להראות לה את כל החומר שהם למדו אתמול. איפה להכות במקום הכי טוב, באיזה יד, מאיזה כיוון. לאחר הסברה קצרה, הוא הלך לאחד הקירות ולחץ על מתג שהיה ליד מתגים נוסף. פתאום מן התקרה נפתח פתח, שסיאנטה לא שמה אליו לב לפני זה, ונפל משם שק אגרוף גדול.
וכך היא פשוט התחילה להרביץ לשק. מארס עמד במרחק מה ממנה ובחן אותה, אומר מה היא עושה בצורה טובה ומה היא לא.
"את מתקדמת." הוא אמר בפשטות לאחר מספר דקות שהיא חזרה על אותם תרגילים.
"מה?" סיאנטה שאלה בבילבול מסויים ותקעה את אגרופה באותו שק אגרוף, שהתנדנד עם כל תנועה נוספת שלה.
"כן." הוא הביט בה. "את מתקדמת בהכל. אתמול נשלחת לחדר כי השתמשת ביותר מדי כוח, כי התקדמת יותר מאחרים."
"אבל לא עשיתי כלום חוץ מזה." היא אמרה.
"גם היום אני רואה את זה." מארס היה בטוח בטענתו. "את מבינה יותר מהר את החומר. את חלשה מהאחרים, אבל יש לך אסטרטגיה טובה וזה מה שחשוב."
"אני לא יודעת. אני באמת לא עשיתי שום-דבר מיוחד." הרגשה לא נוחה עלתה בה. למה כולם ממשיכים לומר לה את זה? לא מספיק שהיא הרגישה שונה כשהיא הגיעה לכאן, שהיא הרגישה שאף-אחד חוץ מגרייט לא מבין אותה, עכשיו גם כל הסיפור הזה?
"את לא צריכה לעשות משהו מיוחד, את פשוט צריכה לעשות את מה שאת יכולה." הוא המשיך לדבר. "בכל שנה יש את התלמיד המצטיין, והשנה זאת תהיה את."
"אל תגיד את זה. אתה לא יכול לדעת."
"אני לא היחיד שחושב ככה. אתמול כולנו דיברנו עליכם, וכמובן שדיברנו גם עלייך. שאר התלמידים פשוט יאטו את ההתקדמות שלך. זה לא משהו רע, תמיד יש מישהו שיותר מתקדם, מישהו שמקבל שיעורים פרטיים בניגוד לשאר."
"שיעורים פרטיים?" סיאנטה פשוט חבטה שוב ושוב באותו שק. היא הרגישה שהיא מוציאה את כל העצבים שלה עליו. היא רק הגיעה לכאן, וכבר מצפים ממנה להיות הכי טובה?
מארס הנהן. "זה עדיין לא סגור, אבל כנראה שכן. בזמן שכולם יהיו עם כולם, את תלמדי בצורה פרטית עם כל מאמן בנפרד."
"זה רעיון מטומטם." סיאנטה חבטה בשק בפעם האחרונה, והוא פשוט לא הפסיק לזוז מצד לצד. היא הפנתה את מבטה למארס. "זה היום השלישי שאני נמצאת במקום הזה. איך אתם יכולים לדעת את זה? הצלחתי לעשות משהו אחד, זה לא אומר שאני אצליח לעשות את שאר הדברים."
"בגלל זה אמרתי שזה עדיין לא סגו-" הוא לא סיים את המשפט, והדלת נפתחה.
אייס נכנס לתוך חדר האימונים והתקדם לעבר שניהם. "השיעור שלך הוא הראשון."
מארס נאנח בעצבנות. "למה? אתה יודע שהם לא יהיו ערים מספיק כדי להתאמן בצורה טובה."
"אז השיעור הזה יעורר אותם." אייס אמר בפשטות והביט בי. "תלמד אותה את החומר של השיעור של היום בנתיים עד שהם יגיעו."
"כבר עשיתי את זה." הוא אמר.
"מעולה." אייס נראה מרוצה מהעניין. "תיתן לה משהו לעשות בזמן שתלמד את האחרים."
הם החליפו בניהם מילים נוספות, ואז אייס יצא מן חדר האימונים. זה עיצבן את סיאנטה שהוא דיבר עליה כיאלו היא לא נמצאת בחדר.
מארס הראה לה כמה תנועות חדשות, והיא התחילה להתאמן עליהן על אותו שק אגרוף. כל הנערים התחילו להכנס לתוך חדר האימונים, ונעמדו על מזרוני האגרוף מול מארס. סיאנטה הרגישה כה שונה ורחוקה מהם כשהיא בעטה באותו שק בצד, והם פשוט הביטו בה בסקרנות.
ככה עברו השעתיים הארוכות האלו, שבהם היא רק הוציאה את זעמה על השק שכבר היה מלא בזיעה שלה. כולם דיברו עם כולם, צחקו עם כולם, בזמן שהיא הייתה לבד בצד. זה היה אחד הרגעים שהם היא הרגישה הכי בודדה בכל חיה.
בתום שיעור ההגנה העצמאית, כולם עלו למעלה בשביל הפסקה של שעתיים. אחרי זה היה אמור להיות ארוחת צהריים, לפי מה שגרייט אמרה לה שהיה כתוב בלוח זמנים של היום.
"למה נתנו לך להתאמן בצד?" אנדרה שאל אותה כשהם עלו במדרגות. סיאנטה הרגישה מוטשת, כל חלק כאב בגופה.
"פשוט בבוקר התעוררתי יותר מוקדם ממה שקבענו ויצא לנו לעבור על יותר חומר." היא אמרה, מנסה למצוא הסבר טוב. היא הרגישה שהיא משקרת, אבל היא לא רצתה להגיד את האמת בכך שהיא מתקדמת, לא רצתה להתנשא מעליהם כמו שהיא הרגישה שהיא עושה מבלי לנסות.
"חשבתי שקבענו בסוף שאני אשלים איתך את החומר."
"כן, אבל כשהתעוררתי וראיתי שזה השיעור הראשון, לא רציתי להעיר אותך מוקדם יותר כדי שנספיק. הוא כבר היה ער." היא אמרה והעלתה חיוך על פניה, מקווה שאנדרה מאמין לדבריה. היא פשוט לא רצתה שהוא יעזור לה. היא העדיפה להשלים את השיעור עם נייג'ל, להיות איתו שוב.
"אני מבין." הוא אמר, מחייך אליה. "זה בסדר, את יכולה להעיר אותי מתי שאת רוצה."
"אני שמחה לשמוע." היא אמרה.
הם נפרדו ברגע שסיאנטה נכנסה לחדר שלה. היא רצתה כל-כך להתקלח, ופשוט להוריד את כל הזיעה מגופה שנדבקה לבגדים שלה. היא התחרטה על כך שלבשה חולצה ומכנס ארוך, וכשהיא בחרה בגדים נוספים ללבוש, היא לקחה גופיה פשוטה ושורט משוחרר בצבע כחול.
היא נכנסה לתוך המקלחת והרגיעה את עצמה. בזמן שהמים שטפו את גופה, היא חשבה על כל מה שקרה מאז שהיא הגיעה לכאן. זה רק היום השלישי, וכבר עברו הרבה דברים. היא יודעת שהחיים שלה שונים עכשיו, שכל דבר שיקרה יפתיע אותה כל פעם מחדש.
בתחושה הזאת היא הסתובבה גם כשהיא יצאה מן המקלחת.
היא נכנסה לעבר החדר שלה, שמה את הבגדים המלוכלכים שלה בשקית. גרייט לא הייתה שם, וזה היה מוזר בשביל סיאנטה. עד היום היא תמיד ידעה איפה גרייט.
היחידה שהייתה בחדר זאת ארמטיס. היא ישבה על המיטה שלה וניגנה. זאת הייתה הפעם הראשונה שסיאנטה ראתה את הגיטרה מחוץ לאותו תיק שחור – זאת הייתה גיטרה אקוסטית עם צבע כחול בוהק.
"את מנגנת יפה." סיאנטה אמרה והביטה בה. המנגינה הייתה מוכרת לה טיפה.
ארמטיס הפסיקה לנגן והביטה בה. "תודה." היא אמרה עם חצי חיוך על פניה.
היא המשיכה לנגן. סיאנטה סירקה את שיערה ואז ירדה לקומה התחתונה. היא יכלה ללכת לאנדרה, לחפש את גרייט, אבל היא רק רצתה לקחת פרי או משהו קטן לאכול.
כשהיא ירדה למטה היא ראתה את שלושת המאמנים, מארס, אייס ויולינדה, יושבים בספות. הם דיברו בניהם והיא רק עברה על פניהם, ניגשת לאותה קערת פירות חצי ריקה. היא תפסה בידה תפוח ירוק ועסיסי, ואז ניגשה למדרגות.
שניה לפני שהיא עלתה למעלה, היא שמעה את קולה של יולינדה מאחוריה. "סיאנטה, את יכולה לגשת אלינו בבקשה?"
סיאנטה הסתובבה והנהנה. היא התיישבה בשקט בספה הפנויה, מול אייס, ונגסה בתפוח. היה שקט למספר שניות, והדבר היחיד ששמעו הוא הלעיסה שלה, עד שיולינדה התחילה לדבר.
"מארס כבר דיבר איתך." היא אמרה והביטה בה. הקול שלה הרגיע את סיאנטה. כשמארס דיבר איתה הוא פשוט עיצבן אותה, ועכשיו כשהיא מדברת איתה, זה נראה שבאמת אכפת להם. כיאלו שיש לה זכות בחירה, לא מה שהיא הרגישה בשיחתה עם מארס. "את בטח ממש מבולבלת."
"אני פשוט לא מבינה למה אני צריכה להיות שונה מכולם." היא אמרה בקול חלש, לא מביטה בהם אפילו. המבט שלה נתקע בנקודה אקראית ברצפה.
"את לא תהיה רחוקה מכולם." אייס אמר והביט בה. "אלא אם תרצי."
"אני לא רוצה." סיאנטה אמרה במהירות, מעבירה את מבטה בין כולם.
"אם את לא רוצה, את יכולה להשאר עם כולם, למרות שאנחנו מציעים לך לא לעשות את זה." מארס דיבר. "אבל יש עוד אפשרות. את יכולה ללמוד עם כולם, ובנוסף לזה ללמוד איתנו."
"בנוסף לזה?"
"בזמן הפנוי שלך." יוליאנדה אמרה בפשטות. "אנחנו לא בטוחים שתוכלי לעבוד עם כולנו בזמן החופשי שלך, זה תלוי מה תעדפי."
"אני אוכל לבחור?" סיאנטה אמרה מופתעת.
"אפשר לומר." יוליאנדה המשיכה לדבר. "השיעור שלי, לימוד השורשרים, לא באמת יעזור לך. כמובן שהוא חשוב, שלא תביני נכון, אבל אם את מתקדמת, עדיף שתשקיעי את זה בדברים אחרים."
אייס הנהן בהסכמה. "כלי-נשק זה חשוב, אבל את הכי מתקדמת בנתיים בהגנה עצמית והתלמדות היסוד, כך שאני מציע לך לבחור אחד מהשניים."
"א-ני לא יודעת… עוד לא למדתי מספיק כדי לדעת מה אני מעדיפה." סיאנטה הוציאה מפיה, למרות שבתוך תוכה היא ידעה מה היא התשובה.
"אז יהיה לך זמן לבחור." מארס אמר בפשטות. "נייג'ל עוד צריך להשלים לך את השיעור של אתמול. ניתן לך כמה זמן שאת רוצה, אבל אל תמשכי את זה יותר מדי."
סיאנטה הנהנה בהבנה. היא קמה בניסיון ללכת משם, לאכול את התפוח שלה בשקט ולשכוח מכל השיחה הזאת, אבל מארס עצר אותה.
"להיות מתקדמת זה לא משהו רע. את תוכלי לצאת למשימות לפני כולם. במשימה הראשונה של כולם, את תדריכי אותם."
"אני לא רוצה לעשות את זה." סיאנטה סיננה לעברו בכעס מסויים. היא הלכה משם במהירות, אוכלת בתאווה את התפוח.
כשהיא עלתה למעלה, באה להכנס לחדר שלה, היא ראתה את גרייט ואנדרה יוצאים ממגורי הבנים.
"את באה לארוחת הצהריים?" אנדרה שאל אותה בחיוך.
היא רק חייכה והנהנה, עוקבת אחריהם ולא מביטה בפניהם של המדריכים כשהיא מגיעה שוב לקומה הראשונה.

השיעור הבא היה התלמדות היסוד, השיעור עם נייג'ל.
בכל אותה ירידה לחדר האימונים, הלב של סיאנטה דפק בחוזקה. היא לא הבינה למה היא לחוצה. האם היא לחוצה לראות אותו?
היא לא הפסיקה לחשוב עליו מהרגע שהוא הציל אותה. היא יכלה עדיין לדמיין את המגע שלו על גופה. לדמיין את אותן עיניים יפות מביטות בה. היא רצתה לראות אותו יותר מכל דבר אחר, אבל בו-זמנית היא חששה ממה שעומד לקרות.
היא קיוותה שהוא לא יתן לה יחס אחר משאר התלמידים. היא הרגישה כל-כך שונה בשיעור של הגנה עצמית, והיא לא רצתה שזה יהיה כך בכל דבר מעכשיו.
כשסיאנטה נכנסה לחדר האימונים, היא עדיין לא ראתה אותו בפנים. היא התקדמה עם גרייט ואנדרה שדיברו בניהם, ונעמדה על המזרונים ליד כולם.
"כשלא היית כאן, הוא הסביר לנו שזה השיעור הכי חשוב שיש לנו." אנדרה פנה את סיאנטה. היא סובבה את ראשה אליו והקשיבה לו בסקרנות. "כל הדברים שאנחנו עושים יהיו קשורים ליסוד המים. השיעור של יוליאנדה יתן לנו ידע, השיעור של אייס יתן לנו מיומנות, והשיעור של מארס יתן לנו כלים להגן על עצמנו – אבל השיעור הזה יתן את כל השאר."
"זה השיעור שקובע הכל." גרייט אמרה בחיוך. "המצטיינים של השיעור הזה יהיו הראשונים שיצאו למשימות. אנחנו נלמד כאן לעשות כל מה שאפשר ביסוד המים. נלמד גם לשחות, אבל בנתיים לא."
"נשמע מגניב." סיאנטה אמרה בסקרנות. היא רק הפנתה את מבטה כל מספר שניות לאותה דלת שמובילה למדרגות, מחכה שהיא תפתח ונייג'ל יכנס.
ולבסוף זה באמת קרה.
הוא לבש חולצה שחורה צמודה, שהדגישה את השרירים שלו. ההליכה שלו הייתה מהירה, ועל פניו הייתה הבעה אדישה.
לשניות אחדות המבט שלו ושל סיאנטה נפגש, עד שסיאנטה הייתה זאת שניתקה אותו וחזרה להביט באנדרה וגרייט, מנסה להראות כיאלו שהיא מקשיבה, למרות שהראש שלה היה במקום אחר.
"כולם, תעמדו בשורה." אותו קול עמוק וקשוח גרם לליבה של סיאנטה לדפוק בחוזקה שהיא לא חשבה שהיא אפשרית. היא נעמדה עם כולם בשורה, מביטה בו עם מבט אדיש על פניה. היא ניסתה לא להתמקד בו יותר מדי.
"היום נלמד איך להשתמש בכוחות נגד היריבים שלנו. אומנם אתם לא יודעים הרבה, אבל זה יעזור לכם לתרגל את מה שלמדנו אתמול בדרך הטובה ביותר. אני רוצה שתתחלקו לזוגות."
סיאנטה וגרייט היו ביחד בשניה שהמבט שלהן נפגש. אנדרה הלך להיות עם מיק.
כל זוג נעמד על מזרון בנפרד. סיאנטה וגרייט נעמדו אחת מול השניה, וגרייט התחילה לצחקק.
"מה אנחנו אמורות לעשות?" היא שאלה מבולבלת, מביטה בשאר הזוגות. אף-אחד לא התחיל לעשות כלום.
"למה אתם מחכים? תעשו משהו." הקול של נייג'ל גער בהם. סיאנטה לא הייתה מסוגלת להביט בו אפילו.
הראשונים שעשו משהו היו ריין וארמטיס. הם פשוט התחילו לריב אחד עם השני. סיאנטה יכלה לראות שריין לא משתמש בשיא היכולת שלו – היא ראתה את מה שהוא יכול לעשות אתמול, והיא ידעה שהוא יכול לעשות יותר מכמה זרמי מים שיעיפו אותה לאחור.
פתאום סיאנטה הרגישה זרם מים שפשוט העיף אותה לאחור. הוא לא היה חזק כמו הזרמים של ריין, אבל הוא היה חזק מאוד יחסית לזרם שגרייט הוציאה מהיד שלה.
גרייט פשוט התחילה להתלהב ולקפוץ מאושר מסויים. "ראית מה עשיתי? אף-פעם זה לא היה כזה חזק! זה כזה מגניב!"
ואז סיאנטה הוציאה זרם מן היד שלה שפשוט הרים את גרייט מן האדמה. עם היד השניה שלה היא הצליחה לרומם את הזרם עוד יותר, וגרייט פשוט הביטה בה בהלם.
"סיאנטה, תורידי אותי! יש לי פחד גבהים!"
סיאנטה רק צחקה, והורידה אותה בעדינות. ברגע שהיא הגיעה לרצפה, היא שיחררה את זרם המים שהרטיב את המזרון. המזרון ספג את המים במהירות.
"את ראית מה עשית?" גרייט שאלה וציחקקה. סיאנטה הנהנה בחיוך.
כולם נלחמו בניהם, ורק סיאנטה הראתה לגרייט את שני הטריקים היחידים שהיא ידעה. זה היה כמו שיעור פרטי, שהיא פשוט מדגימה לגרייט איך מוציאים את הזרם הכי חזק שהיא יכולה. סיאנטה יכלה לעצור את הזרמים שלה. היא פשוט התמקדה בלהפסיק אותו, ובגלל שהיא לא הייתה לחוצה כמו אתמול, היא הצליחה.
בסוף השיעור כולם הלכו לעבר המדרגות. סיאנטה דיברה עם גרייט ואנדרה, מצחקקת ומחייכת אליהם, עד שהקול של נייג'ל עצר אותה.
"סיאנטה, תשארי כאן."