רוצה לחיות איתך לנצח -פרק 1-

"אני אוהב אותך. את הילדה הטובה שאני אוהב." לחשתי לה לתוך אוזנה ושטלתי לה שם נשיקה. היא ציחקקה והתפטלה בין זרועותיי.
"כמה אוהב?" היא שאלה עם חיוך מתגרה.
"הכי בעולם." היא חייכה ונישקה אותי.
"זה כזה מעצבן שאתה עובד דירה…" היא לחשה שהתנתקנו. דמעות ניצצו בעינייה.
"היי, אל תדאגי. אנחנו נמשיך קשר גם מרחוק, אני לא אוותר עלייך. אני אוהב אותך." לחשתי לה ברכות והחזקתי בפני עם כפות ידיי.
"ואם תמצא איזה אשדודית יפה יותר?"
"אין יפה ממך. פשוט אין, אהבה שלי." אמרתי לה ונישקתי כל חלק בפניה. מפחד להרפות.
נישקתי את שפתיה ברכות ומרגע לרגע הנשיקה התעצמה. הלשון שלי ליטפה את שלה והרגשתי בעולם אחר. ככה זה איתה. אני מאוהב בה.
"אני אתגעגע כלכך." היא מימלה לשפתיי.
"גם אני, חיים שלי." אמרתי והמשכתי לנשק אותה.
צלצול טלפון קטע את הרגע הקסום שהרגשתי בו.
"פאק, זאת אמא שלי. אני חייב לזוז. אני אוהב אותך מאמי שלי. אל תבכי. ואנחנו נדבר מלא ואני אבוא אלייך. אני נשבע." אמרתי מהר ונשיקה אותה נשיקה אחרונה. מלאת רגשות. מלאת רגש. מלאת געגוע.

***

"עדי, קום כבר. מאוחר." שמעתי את קולה של אימי. גנחתי למיטה בעייפות ושקעתי את ראשי בכרית.
"נו, קום כבר!" היא נזפה בי ופתחה את התריסים בחדות.
מצמצתי מנסה להתרגל לאור הפתאומי. אני רגיל לישון בחושך מוחלט.
"אני קם." אמרתי בפינוק. העיקר שתלך ותתן לי לישון עוד טיפה.
"אני עוד חמש דקות חוזרת לכאן, אתה כבר לבוש, שמעת?" אמרה ויצאה מהחדר.
שיפשפתי את עיניי, מסיר את כל קורי השינה. אני עייף מת.
פתחתי את האייפון 6 שלי.
שלוש הודעות מ:"האחת שלי".
נכנסתי להודעות וקראתי.
"אהוב שלי, אתה כבר יום לא פה. אני כלכך מתגעגעת. זה כזה מוזר שאנחנו לא הולכים ביחד לבית ספר. במיוחד ביום הראשון. אני מאחלת לך שנה קסומה ויפה ושתהנה בבית ספר החדש שלך, ולא להסתכל על בנות כן?"
חייכתי חיוך גדול. אני כלכך אוהב אותה.
"אהבה שלי, איזה כיף לקום לראות את ההודעה על הבוקר הזאת מימך. אל תדאגי אני לא אסתכל על שום בת. ואני מקווה שנאור ישמור עלייך שם. יום טוב אהובתי."
שלחתי לה וקמתי מהמיטה. צעדתי בעייפות לחדר המקלחת המשותפת של הבית. מרחתי משחה על המברשת שלי ויצחצחתי ביסודיות את השיניים שלי. ירקתי הכל לכיור ושתפתי את הפה.
חזרתי לחדר, לבשתי בזריזות מכנס ברמודה כחול וחולצה קצרה לבנה. נעלתי את נעלי הבד שלי הכחולות, השפרצתי עליי קצת מהבושם שלי, לקחתי את התיק ויצאתי.
"אמא, איםה המפתחות של הרכב שלי?" צעקתי לה מהסלון. בזמן שחיפשתי אותן. הן היו פה אתמול, לעזאזל.
"הן כאן." היא צעקה אליי בחזרה. ניגשתי למטבח, היא ישבה בשולחן במטבח ושתתה מהקפה שלה כמו כל בוקר.
"הן שם, ליד הנס שלך. יום טוב ילד שלי." היא אמרה. לקחתי את המפתחות ואת.הכוס נס שלי.
"יום טוב." נתתי לה נשיקה בלחי ויצאתי מהבית.
הזמנתי את המעלית וחיכיתי לה. כשהיא באה נכנסתי ולחצתי על קומת כניסה.

החנתי את הרכב שלי בחניה של הבית ספר ויצאתי ממנו. נעלתי את האוטו על ידי הלחצן האוטומטי והתקדמתי לשער בית הספר.
מלא ילדים לא מוכרים.
מלא רעש.
מלא צרחות של בנות בהתרגשות.
מלא אשדודים.
הוצאתי האייפון שלי מהכיס האחורי של המכנס שלי, נכנסתי לווצאפ. נכנסתי לקבוצה של כל החבר'ה מראשון לציון. העיר הקודמת שלי.
"חבר'ה, אני מתגעגע כלכך. בטוח היינו עושים חיים משוגעים שם. אל תשכחו אותי." כתבתי והוספתי סמיילי בוכה.
"אתה נשמע כוסית, אחשלי. יום אחד באשדוד ואני דואג לך." נאור שלח.
"סתום יא חרא. ותשמור לי על מאי." שלחתי מצחקק קצת.
"חיים שלי אני מתגעגעת! נאור משגע אותי פה!" היא שלחה בקבוצה.
הצלצול נשמע ברחבי הבית ספר. "אוהב אותך מאי שלי." הקלדתי במהירות וצעדתי לעבר כיתה יב 3. בית ספר קטן סך הכל.
לא כמו ראשון.
נכנסתי לכיתה. רוב המקומות היו תפוסים.
במקום השני בטור הכי בצד ישבה ילדה לבד.
היא די מזכירה את מאי. שיער בלונדיני, תווי בובה, נמוכה, שפתיים חמודות.
התיישבתי לידה. "היי." אמרתי בביטחון שהתישבתי.
"היי." היא אמרה ובחנה אותי, "איך קוראים לך?" שאלה.
"עדי." והושטתי את ידי ללחוץ לה. "לך?"
"ירדן." אמרה בחיוך, שממש הזכיר לי את של מאי. "נעים להכיר." הוסיפה ולחצה את ידי בבישנות.
"נעים להכיר." אמרתי וקרצתי לה.
פאק, היא כלכך דומה לה.