שכונה פרק 27

*נקודת המבט של דוד*
יצאנו מהאוטו,עדן החזיק על הידיים את יעל ואני ואסף התקדמנו לכניסה
"אתה מסתדר?" שאלתי את עדן
"כן אבל אבא.." נעמד במקומו ליד הדלת הגדולה
"היא מכחילה לא?"שאל
"צודק" אמרתי בבהלה,רצתי ישר לקבלה ואסף ועדן ניסו להעיר אותה
"אוקי תגיעו לחדר 203 ושם תחכה לכם אוריה האחות" אמרה הפקידה שנראת די טוב..
"קדימה בואו"צעקתי,עדן ואסף קמו מין הכיסאות וצעדו לאט
"התעוררת" אמרתי בשקט ליעל 'ניסתה לעמוד
"לא ישנתי" חייכה
"ישנת שעה וחצי" חייכתי בחזרה,החזקתי את היד שלה וצעדו למעלית,שואלים בדרך אנשים איפה החדר המזורגג הזה
"כואב לי"לחשה יעל
"איפה?" נעמדתי מולה,התקופפתי מעט להיות בגובה העניים שלה.
"הכול" לחשה בשקט ועצמה את ענייה בכאב.
"הנה החדר" אמר אסף,התקדמנו לאט לחדר,יעל לא רצתה שירימו אותה שוב על הידיים אז היא צעדה לבדה.
"שלום"אמרה האחות
"אני אוריה,איפה הבעיה?" שאלה
"היא" עדן אמר והצביע על יעל
"טוב תחכו מחוץ לחדר ותכף אני יקרא לכם" אמרה ונעלה אותנו בחוץ.
ישבנו על הכיסאות הכחולים בשקט, כל כך רציתי שזה הסתיים.

אחרי עשר דקות בערך היא קראה לנו להיכנס לחדר. יעל שכובה על המיטה לבושה בחלוק הלבן שמראה כמה היא חיוורת.
"אוקי,עשיתי בדיקות מעטות ולילדה יש דלקת ריאות" אמרה בחיוך
"זהו?"שאלתי,זה רק דלקת ריאות?
"זה נגמר מחוסר מים קבוע ותופעה של התקף לב" הסבירה ולא ענתה לשאלתי
"מה?"שאל עדן בחוסר הבנה
"זה קרה בבת אחת?פתאום היא לא הרגישה טוב?" שאלה אותנו,הפנתי את מבטי לאסף וגם עדן עשה ככה
"כן" ענה לה
"היא עשתה פעילות גופנית?" שאלה
"סוג של" מילמל
"אוקי,היא תתאשפז פה עד יום ראשון בצהרים ונמשיך עם סדר הבדיקות"הסבירה
"יעלי" אמרתי והתקדמתי לעבר המיטה. היה מחובר לגופה העדין והרך אינפוזיה ועוד משהו שנראה לא טוב
"אל תדאגו" אמרה בשקט האחות
"מצבה יחסית בסדר גמור הבאתם אותה בזמן, נעשה לי אנלציה ונמשיך עם האנפוזיה כי חסר לה המון, המון מים" אמרה,בלעתי את רוקי בכבדות שמעתי על המון מקרים שילדים מתים מדברים כאלה ואחרים
"אל תיכנס ללחץ,היא תיהיה כמו חדשה" אמרה ושמה את ידה על כתפי ויצאה מהחדר.
"אבא" קולה השבור של יעל נשמע, אני לא יכול יותר
"אבא פה ילדה יפה שלי" אמרתי וליטפתי את פניה
"מה האחות אמרה?" שאלה והתיישבה לאט
"שאת לא שותה מים,את התייבשת"
"אה" אמרה בשקט,שרר שקט בחדר,עוד רבע שעה בערך יוצא שבת וכולם יבואו. זאת אכן שבת קשה!
"יעל"עדן התקרב והחזיק את ידה השנייה
"איך את?" שאל
"עדיין כואב" השיבה
"איפה" שאל אותה
"פה" לחשה והצביעה על החזה למעלה,ידעתי כבר מה הולך לקרות.
האחות נכנסה שנית,חייכה אלינו ושמה לה אנלציה בפה,היא דיברה איתה מעט ויצאה מהחדר.
יעל נראת כל כך חיוורת,ענייה אדומות ושפתייה סדוקות.
"אסף" לחשה את שמו בעדינות
"מה"התקרב אליה בצעדים קטנים אבל עדיין שמר על מרחק. פיניתי את הכיסא שישבתי עליו שהוא ישב.. היה לי כל כך קשה לראות אותה ככה.
"היי" חייכה אליו בחיוך כואב ועדין