עוד שבר מזויין לאוסף

כבר תקופה שהדפים ריקים
באופן מחריד
והמגע שלך, לעת הזריחה
הופך לזיכרון
שבורח לי מהידיים
ממותניי
והשפתיים,
השפתיים שגרמו לי להתבלבל
ואתה מסובך
עם עצמך
והסתבכתי, עם עצמי
ולבסוף
אני נאחזת במה שהיית לי
ואיך שהיית ישן לצידי…
המיטה שלי מעולם לא נראתה
גדולה כל כך.
איך שהיית ישן לצידי…