והלוואי שהייתי מתעוררת לעולם חדש, והכל היה נשכח – פרק תשע
נקודת מבט יקיר
"כוסאמק! נמאס לי זוהר נמאס לי!" צעקתי והעפתי לעברו את העציץ הקרוב אליי.
הוא פגע בזוהר, ובמהרה המכה הפכה לשריטה אדומה וארוכה מהמצח שלו עד השפה.
"אני שונא אותך!! אני כ"כ שונא אותך!!" צעק עליי זוהר, ויצא בריצה מהחדר.
-5 שעות לפני כן-
"בוקר טוב פיצית" אמרתי ללורין כשבלגנתי את שיערה.
"די לעשות את זה יקיר!" אמרה לי בעצבנות. ואני צחקתי למראה פניה העצבניות.
"סליחה סליחה" הרמתי את ידיי כחף מפשע, כשראיתי שהבעת פניה לא משתנת.
"בואו שבו" אמרה מפנה לנו מקום בשולחן שלהם.
ישבנו והתחלנו לאכול את ארוחת הצהריים.
"זוהר חכה שנייה!" שמענו צעקה, שהפסיקה את הצחוק של כולם על הבדיחה שסיפרתי.
"עזבי אותי כוסאחתוק" צעק לה שהוא ממשיך ללכת, וראשו מורכן קדימה.
"אני מצטערת יפה שלי" עצרה אותו מחזיקה בידו.
כל חדר האוכל שקט.
כולם התרכזו בהצגה.
"אעלק אני חייבת לעזוב. עזבי אותי מורן לכי להזדיין עם אוראל או משהו!" צעק עליה, משחרר את ידו בגסות ממנה ויוצא במהרה מחדר האוכל, כשהוא מתנגש בכתפו של אוראל, שניסה גם הוא כמו מורן לדבר איתו.
"וואו. מה הלך פה עכשיו?" שאלה לורין לא מבינה.
"מורן וזוהר היו ביחד שנה וחצי. היא אמרה לו שהיא חייבת לעזוב, אבל מה שהוא לא ידע שכולם בערך ידעו, שהסיבה האמיתית שהיא עזבה זה כי היא בגדה בו במשך שנה עם אוראל, החבר הכי טוב שלו" סיפרתי לה בקצרה.
"וואי… איזה מסכן" אמרה בפנים עצובות.
"האמת היא שזה התפרסם חודש אחרי שהיא עזבה, הוא גילה את זה שלושה חודשיים אחרי שהיא עזבה. הוא פשוט לא ידע שזה היה עם אוראל" נאנחתי, כשהסתכלתי על מורן יוצאת בריצה גם היא, כאשר דמעות יוצאות מעיניה.
"אולי בגלל זה הוא ככה התרחק" אמרה לורין.
"לא. הוא ככה כבר הרבה לפני" ענתה לה אבישג, והנהנו להסכמה.
"טוב… הלכתי, ביי נשמות" אמרתי להם, וקמתי הולך מהשולחן לכיוון החדר של אוראל.
דפקתי על הדלת כשהגעתי לשם, ותוך כמה דקה הדלת נפתחה.
"התבלבלת גבר, זוהר חדר ליד" אמר לי בקול אדיש.
"אני יודע, באתי אלייך" נכנסתי לחדרו מבלי לחכות להזמנה או אישור.
"עופי" אמרתי למורן, כשהבחנתי בה יושבת על המיטה של אוראל.
"אחי זה לא מתאים" אמר בשקט אוראל.
"מעניין לי תזין, הזונה הזאתי שברה לאח שלי תלב. אז ממש לא אכפת לי מתאים או לא" אמרתי בעצבים.
הוא סימן לה עם הראש לצאת מהחדר, והיא עשתה כדבריו.
"אוראל… אתה יודע שאם זה לא היה חשוב לא הייתי בא אלייך" אמרתי לו, והוא הנהנן.
"אז בבקשה ממך, אתה יודע מה עובר על אח שלי הקטן? הוא לא עצמו כבר יותר מדי זמן, ואני לא מושג מה קורה" הייתי מיואש, וראו את זה על פניי.
"אני גם דואג לו… אם אתה רוצה אפשר לנסות לעקוב אחריו" אמר לי.
"הקטע הוא שאבישג ולורין ניסו את זה, וזה לא כ"כ הצליח להן" אמרתי לו.
"אז… אין מה לעשות, צריך לחכות. בסופו של דבר זה יתגלה" אמר.
"מה יתגלה אוראל?! אני רוצה לעזור לאח שלי!! אני לא יכול לחכות!" צעקתי בעצבים.
"אני לא יכול לעזור לך" אמר.
"כוסאמק, סבבה. תמשיך, תמשיך להיות אדיש לחבר הכי טוב שלך. תמשיך לזיין את חברה שלו, תמשיך. בסוף אתה תתחרט על זה שלא היית לצידו" אמרתי לו בשקט, אך עדיין שמעו על קולי את העצבים.
יצאתי מהחדר לכיוון החדר שלי, מנסה להמשיך להבין מה עובר על אחי הקטן…
"נו, לאוראל היה מה להגיד?" שאל אותי יניר, כשנכנסתי לחדר בטריקת דלת.
הנהנתי עם ראשי לשלילה, והתיישבתי על המיטה כשראשי בין ידיי.
"אחי… אל תאמלל את עצמך כ"כ. זה לא יעזור עכשיו. לא אתה ולא אני אשמים במה שעובר על זוהר" אמר לי.
"אני יודע יניר, אבל זה משגע אותי." אמרתי לו מיואש.
"טוב יאללה בוא, בוא למחששה" אמר לי.
כשהגענו למחששה הבחנתי בזוהר. הוא ישב בקצה לבד, מכונס בתוך עצמו.
הוא עישן את הסיגריה שלו לאט לאט, והיא שקוע בתוך מחשבות.
התיישבנו שם עם כולם, ולא הצלחתי להסיט את מבטי מזוהר.
צלצול פלאפון נשמע, והבעת פניו של זוהר הפכה ללחוצה. הוא קם במהירות ויצא מהמחששה.
"אחי לאן אתה הולך?" שאל יניר.
"לברר מה עובר על הילד הזה" מלמלתי, והלכתי אחרי זוהר.
"אני יודע… אני אחזיר לך את הכסף נשבע! רק תתן לי עוד שבוע" שמעתי את קולו של זוהר במעומעם.
"תודה" אמר, וניתק את שיחת הפלאפון.
הרמתי את הפלאפון שלי שנפל, וכשהרמתי את ראשי זוהר כבר לא היה שם.
"אתה עוקב אחריי?" שמעתי קול מאחריי ראשי.
"מה אתה מטומטם?! מה אתה מבהיל אותי ככה?!" התעצבנתי על זוהר.
"תפסיקו לעקוב אחריי" אמר בעצבים שקטים, שהוא מדגיש כל מילה ומילה. הוא הלך כשהוא מתנגש בכתפי.
משכתי אותו לכיוון החדר שלי, ונכנסתי איתו כשאני טורק את הדלת.
"אני לא אפסיק זוהר! לא אני, ולא אף אחד אחר! כי כוסאמק כבר זוהר! כולנו מנסים כבר יותר מדי זמן להבין מה עובר עלייך זוהר!" צעקתי עליו. נשבר לי. פשוט נשבר לי.
"לכו תזדיינו יקיר! אף אחד לא ביקש ממכם לנסות להבין אותי! אף פעם אל ניסיתם, אז גם אל תנסו להבין!" צעק עליי בחזרה.
"אתה אח שלי זוהר! בין אם אתה רוצה או לא! נמאס לנו כבר, מההתנהגות המוזרה שלך!" המשכתי לצעוק.
"אעלק אח שלי! אתה אף פעם לא התייחסת אליי כמו שהתייחסת ליניר או ללורין! אני תמיד הייתי האח המטומטם לא יקיר? אז כוסאמק אל תדבר איתי על זה כי אתה חרא של אח!" צעק עליי.
"לפחות חברה שלי לא בגדה בי!" צעקתי עליו.
שקט.
"ואתה הרסת לאחותך הקטנה את החיים. נראלי אתה במצב יותר נורא" סינן בארסיות.
"כוסאמק! נמאס לי זוהר נמאס לי!" צעקתי והעפתי לעברו את העציץ הקרוב אליי.
הוא פגע בזוהר, ובמהרה המכה הפכה לשריטה אדומה וארוכה מהמצח שלו עד השפה.
"אני שונא אותך!! אני כ"כ שונא אותך!!" צעק עליי זוהר, ויצא בריצה מהחדר.
"מה הלך פה זוהר?" שאל אותי יניר, כשהוא נכנס לחדר חצי שעה אחרי שזוהר רץ מפה.
"אני לא יודע אחי… אני לא יודע."
תגובות (1)
וואו אחד הסיפורים הטובים באתר הזה!
מקווה שתעלי פרק בקרוב כי אני כבר לא יכולה לחכות עם כל המתח הזהה ;)