love in the city עונה שנייה-פרק 49 ♥

**נק' מבט של אור**
יום הלימודים עבר מהר, הגעתי הביתה, אכלתי צהריים והפעם לשם שינוי הלכתי לאגם, נפגשנו שם אני וכל החברות שלי, היה ממש כיף!
"טוב בנות נראה לי שאני צריכה לחזור כבר, ביי" אמרתי והתכוונתי להתקשר ללירן בפלאפון כדי לשאול אם הוא יכול להחזיר אותי, אבל כנראה שבטעות שכחתי להגיד להם שאני יוצאת לאגם והיו לי 13 שיחות של נענו, 8 מאחים שלי ו4 מרון.
התקשרתי חזרה ללירן, נקווה שהוא לא יצעק עליי יותר מידי.
חייגתי ואיך שהוא ענה הוא צעק: "תגידי את מפגרת?! את יודעת איך דאגנו לך?!"
"שכחתי להגיד שאני הולכת אגם" אמרתי.
"וואי אור… טוב חמש דקות ואת בבית"
"אהה כן, אתה יכול לבוא להסיע אותי?" שאלתי בנחמדות.
"לא!" הוא אמר וניתק. 'סעמק' מילמלתי והתחלתי ללכת ברגל. אני יודעת שאולי תחשבו שאני ילדה קטנה אבל אני ממש מפחדת ללכת לבד בחושך.
הגעתי הביתה תוך ארבע דקות והלכתי לראות איפה לירן. הוא ישב עם חברים שלו בחוץ ואיתם ישבו גם שלו וחברים שלו.
"היי" אמרתי לכולם וראיתי את לירן, שלו ורון עם מבט עצבני.
"מה?" שאלתי אותם.
"כלום" שלו אמר לי והם המשיכו לדבר אחד עם השני, ואני התיישבתי על רון.
"תגידי את רוצה לבוא אליי? לא נראה לי שהאחים שלך יעברו על זה בשקט" הוא שאל אותי אחרי חמש דקות.
"כן, זה עדיף"
"אז מתי את רוצה ללכת?"
"עכשיו?" שאלתי אותו.
"טוב, ולירן מביא אותי, את אליאור ואת אריאל לאילת איתכם"
"יש!" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
"על מה כל השמחה?" שלו שאל אותי.
"לא עניינכם, ביי" אמרתי ואני ורון יצאנו לחנייה של הבית שלי.
"כן אור, עכשיו הם בכלל לא יתעצבנו עלייך" רון אמר לי בציניות.
"הם יתמודדו" אמרתי.
"בלונדינית" הוא אמר לי וחיבק אותי מהצד.
"ערס" אמרתי לו וניסיתי להשתחרר מהחיבוק אבל הוא לא נתן לי.
"אוף איתך ועם החוזק שלך" אמרתי לו והפסקתי לנסות. והחוצפן הזה צחק עליי!
הגענו לדירה שלו, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון.

-בוקר-
"בוקר טוב יפה שלי" רון אמר לי כשהוא שוכב לידי.
"חח תראו מי התעורר מוקדם הפעם…" אמרתי לו.
"האח הזבל שלך התקשר אליי והעיר אותי"
"חחח איזה מפגר" אמרתי והלכתי להתארגן.
הגענו לבצפר וכל אחד הלך לכיתה שלו. נכנסתי לכיתה ואמרתי שלום לכולם.
המורה נכנסה ואני ודניאל לא הפסקנו לדבר אז אחרי עשרים דקות היא הוציאה אותי החוצה.
החלטתי ללכת למחששה, כי בינתיים ממש אין לי מה לעשות כאן עכשיו.
הלכתי למחששה וראיתי ששלו נמצא שם.
"מה קורה שלווש?" שאלתי אותו בטעיות כדי שלא ישים לב שזה אמצע שיעור.
"אחלה" הוא אמר והמשיך לעשן את הסיגריה שלו. אני פשוט שונאת! את זה שהם מעשנים!
עברו חמש דקות והייתי באייפון עד שפתאום שמעתי צעקה:"אור!" וקפצתי במקום.
"מה יש לך ימשוגע?!" שאלתי את שלו.
"עופי חזרה לכיתה!" שלו אמר לי והיו שם ארבעה חברים שלו שהסתכלו עלינו.
"המורה הוציאה אותי"
"אז תחזרי"
"אין לי כוח" אמרתי לו והוא פשוט הרים אותי מחוץ למחששה וחזר אליהם.
איזה אח קרצייה! התחלתי לטייל בכל התיכון עד שראיתי פתאום את רון ואריאל מדברים במסדרון. סוף סוף מישהו לדבר איתו!
"רוני!" אמרתי וקפצתי עליו, הוא כמעט נפל אחורה ואני ואריאל צחקנו.
"וואי אור באלוהים את פסיכית"
"חחח שתוק, משעמם לי"
"אז לכי לכיתה" הוא אמר.
"המורה הוציאה אותי, ושחו זרק אותי מהמחששה"
"אז תבקשי מהמורה להיכנס"
"נראלך שאני מבקשת משהו מהחולת נפש הזאת?" אמרתי.
"אני מחזיר אותך בכוח אם את לא הולכת לבד" הוא אמר לי והוא נשמע רציני.
"אולי אני יכולה להיכנס לכיתה שלכם?" שאלתי בנחמדות.
"אולי לא?" רון חיקה אותי. "טוב הלכתי-,-" אמרתי להם והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה שלי, אבל בסוף כשעוד אפשר היה לראות פניתי לכיוון המגרש ספורט.
"אור! הכיתה בכיוון השני!" רון אמר לי.
"אני יודעת!" אמרתי לו, ושמעתי צעדים של ריצה לכיווני, התחלתי לרוץ גם, הגעתי ליציאה למגרש ובדיוק אז רון תפס אותי ביד ומשך אותי אליו.
"אור לכי לכיתה, אני רציני" הוא אמר ונישקתי אותו. אולי הוא ישכח מזה איכשהו חחח
"חיימשלי זה לא יעבוד לך" הוא אמר. שיט!
"טוב, עכשיו אני באמת הולכת לכיתה" אמרתי והוספתי:" אם תלווה אותי"
"גם ככה הוציאו אותי מהכיתה אז לא כזה אכפת לי" הוא אמר.
"היי! אז למה אתה לא חוזר לכיתה ואני כן?!"
"כי את קטנה יותר ואת צריכה לסבול" הוא אמר ונתן לי נשיקה קטנה בפה.
"מעצבן" אמרתי לו והמשכנו ללכת עד שהגענו לכיתה שלי.
"אולי אני בכל זאת אשאר איתך בחוץ?" שאלתי אותו בחיוך חמוד.
"ביי" הוא אמר לי, פתח את הדלת ודחף אותי פנימה.
"כן הגברת דנינו, חזרת כדי לארח אותנו בחברתך?" המורה הפלצנית הזאת שאלה. יואוו אני הולכת להרביץ לה עוד שנייה.
"כן המורה" אמרתי לה עם חיוך צבוע.
"טוב נו.. שבי במקומך" היא אמרה וחזרה ללמד.
יום הלימודים עבר וחזרתי הביתה ברגל עם שלו. זה כל כך מעצבן שלירן לא מסיע אותנו!
הגענו הביתה, אכלנו ושאלתי אותו:"שלוי אני חייבת לקפוץ לאיזה שעה לקניון, אתה יכול לבוא איתי?" שאלתי אותו.
"זה באמת שעה או יותר?"
"שעה אחת וזהו" אמרתי לו.
"טוב בואי" הוא אמר, אמרנו ללירן שאנחנו יוצאים, הזמנו מונית והגענו לקניון.
"מה רצית?" הוא שאל.
"בגד ים חדש לאילת"
"מה בגד ים?! זה לוקח לך שנים!" הוא אמר.
"אוי סתום, זה לא כזה נורא" אמרתי לו וגררתי אותו לאחת החנויות שיש שם לבגדי ים.
את האמת שקניתי את הבגד ים ממש מהר, עברה רק חצי שעה!
"סוף סוף" הוא אמר כשיצאתי מהתא מדידה.
"תגיד תודה יש הרבה חברים שלך שהיו רוצים לבוא איתי לקנות בגד ים, אז פעם הבאה אני אלך עם אחד מהם" אמרתי לו.
"ואם תעשי את זה את לא תצאי מהחדר שלך חודש" הוא אמר, צחקתי והלכנו לשלם בקופה.
כל כך קל לעצבן אותם בקשר לנושא הזה…
חזרנו הביתה, אכלנו ארוחת ערב עם ההורים לשם שינוי וגם עם רן שחזר לסופ"ש.
התקשרתי לאגם:
"היי, לאן יוצאים?"
"לפארק" אגם אמרה לי.
"סבבה" אמרתי וניתקתי. לבשתי גופייה וג'ינס קצר אבל לא מידי, בכל זאת לא באלי להראות כמו איזה זונה שם…
לקחתי את האייפון, מפתח ויצאתי אחרי שאמרתי לאמא ואבא שלי ביי ויצאתי לפני שאחד האחים שלי יראה אותי, אחרת הם לא יתנו לי לצאת עם מכנס קצר ואני אמות שם מחום.