בלעדיך
השעה 05:24.. ערה כבר שעות, לבד..
תוהה מה יהיה הסוף.. מפחדת להגיע אליו. מפחדת להתמודד מולו.
יודעת שההתחלה היא גם הסוף שלנו..
הסוף האכזרי ושותת הדם שיהיה לנו. בשבילי.
לא מצליחה לישון, לעצום עין. אפילו לשנייה. הלב מתמלא פחדים, כאבים וחששות ממה צופן לי אחרי ההתחלת-סוף שלנו..
יודעת שלא תהיה פה. יודעת שנגמר לתמיד. יודעת שלעולם לא אראה שוב את פניך, החיוך שנסוך עליהן ולהריח את ריח האהבה שלך.. כיצד אדע להמשיך הלאה? לבד. בודדה. כואבת אכזבה גדולה של אהבה אינסופית אליך..
הלב זועק אנחת כאב מייסרת, אנחת כאב לא ראשונה ולא אחרונה..
הלב רוצה אליך. אותך. להיות בקרבתך לתמיד..
למד אותי, בבקשה, למד אותי איך להמשיך בלעדיך, איך לחיות עם כל כך הרבה אהבה שהפכה בן רגע לייסורים רבים בכל תזוזת ליבי.. בכל פעימת לב מתחייבת.
לדמעות דם של כאב שזולגות בלי הרף.. דם הלב.
איפה מוצב שביל חיי בלעדיך? הכל יכאב שכבר לא תהיה כאן. הכל ישותת דם..
מי יעצור את הכאב? הסבל? האכזבה?
מי שוב יאסוף את שברי ליבי וירכיב פאזל חדש? פאזל של אהבה, פאזל משברי כאב ויגע..
איך אדע לגדול מהכאב? להפוך אותו למוסר השכל? לדעת לוותר? לשחרר אותך.. רחוק ממני.
איך אצליח לנשום בלעדיך? שנייה, שעה, שבועות, חיים שלמים.. הרי אדם זקוק לחמצן כדי לא לטבוע בים המוות.
בלעדיך החיים הם מוות. חסרי כל תכלית.
ריקנים. כאובים ומיותרים.
מי זאת שתתפוס את מקומי בליבך? תמלא אותו באהבה זרה, התרגשויות חדשות?
תיקח אותך הרחק הרחק מבועת ההאהבה הקודמת, האהבה שלי..
מפחדת לצעוד בלעדיך במסלול חדש, הרי יודע אתה כמה מפחדת אני מדברים חדשים.. ואם הם בלעדיך? חסרת יכולת להתמודד..
הלב כואב חודשים, היום הוא בשיא חדש.. היום הלב כואב את לכתך, את החוסר שלך..
הבטחתי לא לאכזב, לשמור, לגונן ושתתגאה בי עוד. אבל זה לא עזר..
האהבה שלי נשארה יתומה, לבדה..
מפחדת לעצום עיניים ולהתעורר בודדה, כאובה, חסרת כל ומיוסרת – בלעדיך..
איך אחזור לחייך? איך אצליח לשמור על הראש מעל המים אם לא תהיה שם לתפוס אותי?
איך הותרת אותי בודדה בחלל עצום בלי מתווה הדרך שלך-שלי? איך יכלת לשלח אותי להתמודד עם הכאב בלי נחמה? בלי היכולת להתגונן..
הלב גומע את הכאב בחוסר ברירה, מתכווץ ויודע שעוד צפוייה לו דרך מייסרת בלי אפשרות לקיצורים, בלי אפשרות לשכוח אותך..
איתך ידעתי לחייך, לשמוח, לקום לתחייה מחדש, לרצות את החיים בלב מלא אהבה וחלומות משותפים, תקוות וים של הצלחות. בלעדיך הכל יהיה דומם, עזוב, כבר לא רלוונטי..
כבר התמודדתי עם העובדה שהכל השתנה, שזה לא יחזור להיות מה שהיה.. אבל להתמודד לחיות בלעדיך? להעביר יום מבלי להגיע לסופו ולשתף אותך בכל? בכל פרט קטן? להעריף אהבה ללא גבולות? לא לעטוף בחום ובטחון?
לקרוא ״נני״ ויהיה מענה? עכשיו הקריאות, הזעקות של הלב, המילים ישארו באוויר בחיפוש אחר מענה קולך, ליבך..
מה כבר רציתי? להטביע אותך בים של אהבה.. האהבה שלי. להעניק כל מה שעד עכשיו לא יכלתי להעניק.. להוכיח אחרת.
הלב כואב, כואב אותך.. את לכתך הצפונה בעתיד-הווה.
מפחדת מהלבד בלעדיך, מללכת לאיבוד בעולם זר ולא מוכר..
מי עוד יעניק ללבי את כל המרפא, הצורך שלו בפעימה רצונית?
מי שוב יאסוף את שבריו וישמור אותם בליבו בניגוד לרצוני?
אתה הכל, כל עולמי.. לעד.
הלוואי ודרכך תהיה בטוחה יותר.
נכתב בדם כאב לבי = שלך..
תגובות (0)