אני ואתה זה לנצח פרק 1

"אימא לאן נוסעים?" שאלתי.
"למקום טוב יותר חמודה שלי"
היא ענתה ודמעה מלוחה ירדה לאט לאט מהלחי האדומה שלה.
"ואיפה אבא?" שאלתי מודאגת.
"רחוק מפה לירוני.." מלמלה אבל בכל זאת הצלחתי לשמוע.
"למה את לא מספרת לי?! "שאלתי עם מעט רעד בקולי.
"כשתהיי גדולה יותר אני יספר לך, אני מבטיחה!"
"למה לא עכשיו? אני לא מבינה" אמרתי כבר בוכה.
"כי את קטנה מידי ילדה שלי…….."

הזיכרון הזה חרוט אצלי מאז אותו יום ארור,
אותו יום שאני רק רוצה לשכוח, אותו יום שאני מכחישה מאז שאני בת 5 ,
עברו 10 שנים מאז היום הזה .
והיום היום אני הולכת סוף סוף לשאול את אימא שלי למה עברנו דירה למה עזבנו את תל-אביב ועברנו לאשדוד.
והכי חשוב מה הדבר הנורא שאבא עשה ובגללו היא לא יוצאת יותר לא מבלה או צוחקת כמו פעם….. מה הדבר שבגללו היא 3 שנים רק ישבה מול הטלוויזיה ולא הפסיקה לטחון גלידה ולבכות…… ואז 7 שנים היא רק מכחישה שהיה לה בעל כזה שקוראים לו סמי לדעת מה הדבר שבגללו היא שחכה מזה להיות אימא!

הדבר היחידי שאני שמחה בגללו שעברנו זה כי מצאתי חברות כאלה טובות,
וידידים שאפשר לספר להם הכל ולדעת שזה שמור ….
לדעת שיש מישהו שאכפת לו.