באת ושינית את כל החוקים – פרק 21

אידור:

"אידור, מי זה?" ברית שאלה בבהלה והתרוממה לישיבה. קפצתי מהמיטה ונעמדתי על הקרקע.
התחלתי להתלבש במהירות, לפני שאימרי יספיק להגיע לחדר.
"תהי בשקט ותתלבשי", לחשתי לה והיא עשתה כדבריי.
לבשתי את התחתונים ואת הג'ינס והבטתי בברית שמהלחץ הסתבכה עם הכותונת.
"ברית, חכי פה ואל תצאי", אמרתי לה, נטלתי את הנשק מהשידה, מכין את עצמי לכל דבר שיכול לבוא ויצאתי מהחדר. התקדמתי לכיוון הסלון ואימרי ישב על הספה, חיכה לי.
"אה אחי, מה הולך?", ניסיתי להיראות הכי טבעי. הוא סובב את ראשו לכיווני וקם מהספה.
"אה גבר, מה איתך?", הוא שאל בחיוך הממזרי שלו ונעמד מולי, הושיט את ידו כדי ללחוץ את ידי. הושטתי את ידי גם ולחצתי את ידו.
"פשש…את מי זיינת?", הוא שאל וקרץ לעברי.
"סתם אחי, מה איתך?רוצה בירה?", שאלתי בפשטות, מנסה להיראות אמין.
"מתאים", הוא אמר, הביט על המסדרון, כאילו ניסה לראות אם מישהי תצא לי מהחדר. הוא לא תמים.
"איפה אישתך?", הוא שאל, בדיוק באתי עם הבירה פתוחה והושטתי לעברו. הוא תפס בה ולגם ממנה לגימה מכובדת.
"בחדר", אמרתי והתפללתי לה' שיתקשרו אליו ויזמנו אותו לאיזו משימה מזדיינת. רק שילך וייתן לי אוויר.
"אני אלך להציץ", הוא אמר והחל להתקדם, תפסתי את ידו ועצרתי אותו. הוא הביט על ידי שאחזה בידו עכשיו ואז בעיניי.
"אתה לא הולך לשום מקום", התחלתי להתעצבן, הוא חד הבחנה ובכלל לא טיפש. הוא חושד.
"תוריד את היד", הוא אמר בזמן שהביט בעיניי במבט זועם. הבטתי בעיניו באותו המבט והתחלתי כבר לחשוב אם לשלוף את הנשק או לא.
"תישאר פה, מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלתי בטון עצבני, לא עוזב את ידו.
"זיינת אותה", נפל לו האסימון, חכם הבן זונה.
"תגיד לי התחלקת על השכל?אימרי אל תעצבן אותי ואל תתערב לי בעיניינים", איימתי עליו, אך על שפתיו שיחק חיוך מנצח.
"בקיצור תעזוב לי את היד, אני לא צוחק", הוא התחיל להתעצבן אך לא הרפתי.
"אימרי, אתה שוב חוזר על זה, בחייאת שתחרר, אין לי עצבים", הדם כבר עלה למוחי והרגשתי איך בכל רגע אני דופק לו כדור בראש.
"תירגע, אני חבר שלך, אני לא מלשן", הוא אמר, מנסה לקנות את אמוני בו. אבל הוא יותר מידי מסור לאילני, לא משנה מה לא כדאי לסמוך על הבן אדם הזה.
"אימרי, אמרתי לך אל תדבר שטויות, אני לא זיינתי אותה ואתה מפריע לי לעשות את העבודה שלי", הוא השתחרר מידי ונעמד קרוב אליי.
"למה עדיין לא עשית את זה?", הוא שאל וכיווץ את גבותיו.
"מה, נהפכת לבוס שלי?אימרי…אני מציע לך להירגע, אל תגרום לי לאבד שליטה", גופי כולו רעד מהזעם שתקף אותי.
"על מי אתה מאיים?", הוא שאל בשקט והתקרב שני צעדים קדימה, פנינו היו קרובים.
"אני לא מאיים, אני אומר." אמרתי בבטחון, לסתו ננעלה. הוא יודע שהוא לא יכול עליי, הוא יודע שאני מסוגל לשלוף את הנשק ולירות בו, הוא יודע שאני ההיפך ממנו. הוא יודע שאין לי ה'.
"אין בעיה, אתה לא מכבד אף אחד אתה, אתה חתיכת…" מנעתי ממנו להמשיך את המשפט עם אגרוף ישירות אל תוך העין השמאלית שלו. הבן זונה עלה לי על כל העצבים.
הוא קם מהריצפה וניסה להחזיר לי אגרוף אך ידי תפסה את ידו וסובבתי אותו ככה שכרכתי את ידי סביב גרונו. חנקתי אותו בכל כוחי.
"עוד פעם אחת אתה רק תעז להוציא מילה מהפה המזדיין שלך אני חונק אותך למוות", ירקתי לעברו בזעם והפלתי אותו על הריצפה.
הוא השתעל וקם מהריצפה, הוא הביט בעיניי במבט רצחני ונגע בגרונו.
"אתה תשלם על זה", הוא הצביע לכיווני עם האצבע המאשימה שלו ויצא לאחר מכן מהבית.
הבטתי על הדלת הסגורה, לא הצלחתי להשתחרר והרגשתי חרטה שלא חנקתי אותו למוות.
"בן זונה", מלמלתי לעצמי והתחלתי להתקדם לעבר החדר.
פתחתי את הדלת וברית ישבה על המיטה, בוכה.
התיישבתי על ידה ומשכתי אותה לחיבוק.
"אל תבכי ילדה יפה, אני כאן, הכל בסדר." ניסיתי להרגיע אותה, להחדיר בה ביטחון, אך לשווא.
"בגללי אתה מסתבך, אני לא רוצה שיהרגו אותך", היא בכתבה, חיזקתי את חיבוקי, שרף לי הלב שבגללי היא בוכה, שבגללי היא מפוחדת ככה ומבוהלת.
"תחתוך לי את האצבע", היא אמרה, התנתקתי מהחיבוק והבטתי בה במבט כועס.
"ברית, אני לא מתכוון לחתוך לך שום אצבע. תהיי רגועה, את לא סומכת עלי?אני לא מפחד אז גם את לא צריכה לפחד. הבן זונה הזה לא ידבר כי הוא יודע שאם הוא ידבר אני אהרוג אותו", היא משכה את אפה מעלה וניגבה את הדמעות.
"תהיי רגועה, קטנה שלי…אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך", היא תפסה בפניי בעזרת שתיי ידיה הקטנות והדקיקות שהיו קרות עכשיו והביטה עמוק בתוך עיניי.
"אני אוהבת אותך, אני אעשה הכל כדי שלא יקרה לך שום דבר, תחתוך לי את האצבע, בבקשה", היא התחננה בבכי חלוש, היא מוכנה להקריב מעצמה למעני. היא מושלמת.
"תפסיקי לעצבן אותי, אני אפתור את הכל מחר, אל תדאגי", אמרתי ונשקתי על שפתייה הממכרות.
"אני אוהב אותך", לחשתי ונישקתי אותה שוב, הפעם נשיקה ארוכה מלאה ברגש.