"כן המפקד." פרק 19: "עיניים ירוקות נראות"

גבר עם עיניים ירוקות וזוהרות נראות לעיני .
אני ממצמצת בעיני וחיוך עולה על שפתי הרועדות ואיתן גם הדמעות.
הוא מסתכל עלי ודמעה יורדת מעיניו הזוהרות, אני מהנהנת אליו בשלילה ומסתובבת אליו לגמרי בעודי שוכבת עליו. אני מחייכת אליו חיוך חם ואוהב כשהוא מחזיק בראשי.
הוא מנסה למשוך את ראשו אלי ואני מתרוממת אליו, יוצאת לי יבבה של בכי והדמעות שלי זולגות על שפתיו הבשרניות והיפות שחבולות, הכאב שבליבי מתגבר וידו הגדולה מלטפת אותי בעדינות.
אני מרימה את מבטי אליו עם עיניים שבורות ורוקנת את ראשי אליו, נושקת את מצחו בעדינות ואני מרימה את מבטי אליו ועיניו עצומות בעדינות,
אני נושקת את עיניו העצומות וכשגופי צמוד אליו אני מרגישה את דופק ליבו בחוזקה,
מאיים להתפרץ מחוץ לחזהו.
עולה על פני חיוך קטן של אושר ואני נושקת את אפו והוא ממשיך ללטף אותי בעדינות, המכונה מתחילה לצפצף ולאחר כמה שניות הרופאים מתפרצים אל החדר.
הוא עם עיניים עצומות ורגועות, אני מסתכלת על העיניים שלו ועושה לא עם הראש.
"מה קרה לו?" אני מסיטה מהר את מבטי אל הרופא, היד שלו נשמטת מטה והם מושכים אותי הצידה, מוציאים אותי מחוץ לחדר.
בל, מוריס, לאון ו2 החברים של המפקד עומדים מחוץ לחדר.
"מה קרה!" בל אומרת בקול ומנסה להיכנס לחדר ולא נותנים לה, אני מסתכלת מהחלון על מהמכונת הנשמה ששמו לו, מסתובבת אחורה והולכת משם.

אני עם עיניים עצומות ושואפת באטיות מהסיגריה, עם הראש על ההגה.
הדלת של האוטו נפתחת ואני מסובבת את מבטי אל לאון, הוא מסתכל עלי עם עיניים אדומות ובעיני מתמלאות דמעות.
לאחר כמה שניות של מבטים מוצלבים בכאב אני מכה את ההגה בעצבנות ומכווצת את הסיגריה באגרוף בידי.
לאון יוצא מהרכב במהירות ואני ממשיכה להכות את ההגה בעצבנות.
כלכך חזק שגם הצופר נשמע בקולות, לאון פותח את הדלת שלי ומושך אותי לבחוץ,
אני נרתעת מימנו ודוחקת אותו אחורה מימני.
"אל תיגע בי!" אני צורחת, בלי מעצורים.
לאון תופס בידי ומצמיד אותי אליו. חוסם את היציאה שלי מימנו בעזרת הידיים הארוכות שלו, אני נותנת מכות חזקות לחזהו ומנסה להשתחרר מימנו והוא תופס בי חזק יותר.
אני מתחילה לצרוח בכאב, מנסה לשחרר את הכאב מגופי ונופלת אל הרצפה.
הכאב חוזר אלי.
כל הכאב חוזר אלי.
אני בוכה את חיי בזרעותיו של לאון.
אנחנו עם הברכיים על החול בחניון של הבית חולים, אנשים אחדים שעוברים מסתכלים עלי ברחמים.
אני מחזיקה בגופו של לאון ובוכה בזרועתיו.
"את בסדר." הוא לוחש באוזני ואני ממשיכה לחבק אותו בחוזקה, מפחדת להתמוטט.
"אני מפחדת." אני מצהירה, מחבקת את לאון בחוזקה יותר והוא מחזיק בגבי, מחזיק בי בהדדיות.
"ממה?" הוא מטה את ראשו מטה ומסתכל עלי,אך אני מסתכלת מטה.
"אני מפחדת שהוא יגע בי שוב." אני לא שולטת בפי.
"אני מפחדת לאון." אני עושה לא עם הראש ומתחילה לבכות שוב, בכלכך הרבה כאב.
"אני שומר עליך." הוא לוחש.

אני מסתכלת על לאון ששוכב ישן במושבים האחוריים, ישן לו.. בכלכך הרבה רוגע.
אני מסיטה את מבטי אל השמשה ומסתכלת מסביב, רואה את מוריס נכנס אל החניון עם 2 המפקדים ומתקדמים אל הרכב שלהם, אני יוצאת מן הרכב ומתקדמת אליהם בריצה קלה ועוצרת כשאני מגיעה אליהם.
"איפה בל?" אני פונה אל מוריס ומסתכלת לרגע על 2 המפקדים,
"אנחנו הולכים לאכול משהו, את רוצה להצטרף?" מוריס שואל ומניח יד על הכתף שלי,
אני מזיזה לאט את הכתף אחורה ומסתכלת עליהם.
"לא. למה היא לבד שם." אני מסתכלת עליו ברוגז.
"היא לא רצתה לבוא" המפקד מהצד מוסיף
אני מסתכלת עליהם ועושה לא עם הראש בעצבים.
אני שומעת את הדלת של הרכב שלי נפתחת ולאון יוצא מימנה, אני הולכת לכיוון המעליות ולאון אחרי.
אני ולאון נכנסים לאט אל המעלית והוא עם הראש מורקן מטה,עם העיניים עצומות ואני מסתכלת עליו בכיווץ גבות.
לאחר כמה שניות הדלת של המעלית נפתחת לאט ואפשר לראות בסוף המסדרון את בל יושבת שם ואני ולאון מתקדמים אליה לאט ובעייפות,לאון מתיישב לצידה ואני בצד השני.
"לכי לישון יקירה, תחזרי בצהריים." היא אומרת ומסתכלת
אני מהנהנת בשלילה ומעבירה יד בשיער שלי, מושכת אותו אחורה ומחייכת אליה.
"הכל טוב בל." אני ממשיכה לחייך אליה בעדינות והיא מניחה את ראשה על הכתף של לאון, אני מלטפת לאט את הכתף שלה ולאון מסתכל עלי, מחייך בעדינות אלי ונושק את ראשה של בל..

"אני לא רוצה אותך כאן."
"ואת באמת חושבת שאני שואל אותך?"
אני שומעת קולות בעמעום ופוקחת לאט את העיניים ומגלה שנרדמתי. אני מסתכלת על בל ועל גבר מלא בקעקועים וגדול מתווכח איתה, לצידו מישהו צעיר מימנו, אך הם דומים מאוד.
אני ממצמצת בעיני וקמה מהר אל בל.
בל מבחינה בי ומניחה יד על הכתף שלי, "ביתי, בבקשה תלכי." היא מסתכלת בעיני והגבר הגדול מסתכל עלי.
"ומי את?" הוא שואל, אני מבחינה שלצידם יש שוטרים והם כבולים באזיקים.
"מי אתה." אני אומרת בחוסר סבלנות ותקיפות, הוא מסתכל עלי בחיוך ומושך אלי יד ללחיצה והשוטרים קופצים ממקומם.
הוא מסובב את ראשו אל השוטרים ומגחך, הוא מחזיר את ראשו אלי.
"האבא."