הרץ

"היי סשה" הוא חייך אל הנהג הזקן והעביר את הרבקו שלו במכשיר.
סשה חייך אליו "בהצלחה ילד" והבחור הצדיע.
הוא הכניס אוזניה אחת לכל אוזן שלף את האייפון שלו מהכיס והלך לכיוון הדלת האחורית של האוטובוס.
הלחשושים התחילו מיידית "זה הוא ? זה הרץ? " , "שמעתי שהוא ניצח בכל תחרות שהוא השתתף בה בשנים האחרונות" , "יש לו גרופים ומעריצים שמנסים לתפוס אותו אבל הוא מחליף קווים בתדירות גבוהה מדי " , "נראה שהוא מכיר את הנהג" ועוד .
בהיתי בו מנסה להבין מאיזה סרט או סדרה הוא שהוא מעורר כזאת התלהבות באוטובוס.
יש לו שיער פרוע ובהיר ועיניים כחולות ממש , לא נראה לי שהייתי שוכחת עיניים כאלה.
וגם אם הייתי שוכחת עיניים כאלה לא הייתי שוכחת שרירים כאלה.
הבנאדם נראה כאילו עיצבו אותו, כל גיד ושריר. אולי הוא דוגמן .
נאנחתי והסתובבתי חזרה לרחוב – לא שהרחוב המשעמם של סביון מעניין יותר אבל כאב לי הצוואר מלהסתובב אליו.
הנהג עצר בתחנה והבחור ירד וצעד לחזית האוטובוס מנופף לנהג וקורץ .
כשהאוטובוס התחיל לזוז הבחור התחיל לרוץ.
בהיתי בו המומה הוא נשאר בקצב שלנו , כשעצרנו באדום הוא עצר , כשהאצנו הוא האיץ, כשהקפנו כיכר הוא הקיף אותה איתנו .
אחרי שלוש תחנות הוא עלה שוב והעביר את הרבקו שלו.
"אתה מאבד את זה ילד" גיחך סשה והושיט לו בקבוק מים .
הבחור חייך והנהן ואז חיסל את הבקבוק.
"הלכתי על 78 יותר מדי זמן , הוא קצר מדי " הוא הניד בראשו והחזיר את האוזניות שלו.
סשה עצר אותו כשהוא הסתובב להכנס לאוטובוס "תנוח כמה תחנות , תרד באשכול "
הבחור הרהר בזה והנהן.
הוא התיישב כיסא לפני. פספסתי את התחנה שלי. רציתי לראות אותו רץ שוב .
הוא רץ כאילו הוא אחת המכוניות , כאילו זאת המהות שלו, כאילו זה קל או פשוט.
כשהוא רץ ראיתי לאיזה מטרה עיצבו אותו.
כמו שהם החליטו הוא ירד באשכול ורץ. לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים.
אני אוהבת לרוץ , תמיד אהבתי לרוץ , מעולם לא רציתי לרוץ כמו עכשיו.
אחרי שישה תחנות הוא עלה שוב ונתן כיף לסשה. "הייתי בטוח שתישבר בקניון , אולי יש לך תקווה ילד" הבחור חייך והתיישב במקום הקודם שלו.
עדיין לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים .
לא קיבלתי החלטה מודעת להיעמד כשהוא קם .
או ללכת אחריו אל הדלת האחורית . SIA רעמה באוזני והרגשתי את הקול שלה מהדהד עד לסוליות הנעליים שלי. נעליים שממש לא בנויות לריצה אבל לא אכפת לי .
כשהדלת נפתחה יצאתי אחריו ועקבתי אחריו לחזית האוטובוס חייכתי אל סשה כשהוא נפנף אליו והנהג החביב הרים גבה כשהוא ראה אותי.
כשהאוטובוס התחיל לזוז התחלתי לרוץ. הרבה זמן לא רצתי ככה.
הבחנתי ברגע המדויק שהבחור הבין שאני רצה איתו. הוא העיף בי מבט משועשע והאיץ.
challenge eccepted . האצתי בהתאם וכשנעצרנו במרחק כמה תחנות הקדמנו את האוטובוס.
בהינו אחד בשני מתנשפים. "אני דין" הכריז לבסוף והושיט לי יד נוטפת זיעה.
"מאיה" לחצתי את ידו ובהיתי בזיעה שלנו מתערבבת.
הרבה זמן לא הרגשתי את הגוף שלי ככה, את הדם שועט בורידים ואת האויר מנפח את הריאות שלי. בהינו אחד בשני עד שהאוטובוס הגיע.
"לא סיפרת לי שיש לך חברה" סשה חייך אלינו כשעלינו ביחד מעבירים את הרבקוים שלנו.
דין חייך "סשה – זאת מאיה , יש לי תחושה שעוד נראה אותה הרבה".
נכנסנו פנימה קורסים אחד ליד השני ברבעיה ריקה "קחי" הוא הושיט לי בקבוק מים.
בחיים לא השתוקקתי למים ככה "תודה" חייכתי וגמעתי מים בקצב של גמל.
"פעם הבאה כדאי לך לבוא עם נעליים מתאימות" הוא הצביע על הנעליים שלי והמשיך לשתות.
"פעם הבאה?" שאלתי בהרמת גבה. הוא חייך שוב "את תבואי שוב.. אנחנו ממכרים".
צחקתי "אנחנו זה אתה וסשה?" הוא צחק והצחוק שלו היה הדבר הכי חמוד שראיתי ושמעתי אי פעם "התכוונתי אלי ולריצה , אבל סשה תורם תרומה נכבדת לחוויה" חייכתי מאוזן לאוזן ושלפתי את האייפון שלו מהיד שלו , הכנסתי את המספר שלי והתרוממתי.
"נתראה פעם הבאה ילד, אולי אז תהיה לך הזדמנות לנצח"
"לא ידעתי שזאת היתה תחרות" צעק בעקבותי כשהתקדמתי לקידמת האוטובוס .
"ביי סשה" נפנפתי לו וירדתי תוהה איך לעזאזל אני אמורה להגיע מפה לעבודה.