נערת זאב@ פרק 12 בלתי אפשרי!
~זמן הוא המשאב בכי יקר שיש~
@@נקודת מבטו של וויל@@
"אין מצב"
סאם הרים גבה.
"מה אתה מנסה לומר לי?" קייט צימצמה את עינייה.
"כשאני הגעתי לשם, את והקוטל הייתם היחידים בסביבה"
משכתי בכתפי, כאילו זה לא מוזר ששנינו מספרים גרסאות שונות של אותו סיפור.
אין סיכוי שהיה שם זאב. אם היה, הייתי מודע לכך.
סאם הרים סאם הרים גבה אחרת.
"מה יש לך לומר על זה?" הוא פנה לקייט.
"רגע! וויל, מתי היית שם?"
"באתי לשם כשהיית כבר מעולפת" אמרתי בחוסר רגש.
חסר לי עכשיו שקייט תעשה מזה עניין.
"ואז הוא פצע את הקוטל והבריח אותו ממך לא לפני שהוא נפצע בעצמו" ירה ג´יימס.
הסמקתי. לא רציתי שהיא תדע את כל הפרטים.
ג´יימס הולך לחטוף.
שלחתי לג´יימס את המבט הכי קשוח שהיה לי וניסיתי להבהיר לו שהוא גמור!
אך ג´יימס נראה משועשע מתגובתי.
"וויל… באמת נילחמת בו? איך? רק סיכנת את עצמך!!"
אם היה לך מושג…
קייט הביטה בי בדאגה.
"מה חשבת שהוא יעשה? פשוט יסתלק משם?
הוא חייב לצאת ג´נטלמן בכל מצב, גם אם זה אומר להילחם נגד מישהו
שבקושי יש לו סיכוי נגדו…לא שיש לי בעיה אם זה.."
מה ג´יימס עושה?
בלעתי את רוקי, אך קייט לא שמה לב במיוחד לדבריו.
היא היתה ממוקדת רק בי…
"לא היית צריך להסתכן ככה בשבילי!"
עיניה ננעצו בי בתוכחה.
"זה היה שווה את זה" חייכתי.
מאיפה זה בא? שאלתי את עצמי…
קייט חייכה אלי. החיוך שלה כל כך יפה ואמיתי…
הרגשתי משהו באוויר…משהו שגרם לליבי לדפוק במהירות…
ג´יימס כיחכח והפסיק את זרם המחשבות שרצו בראשי.
אם כך- חשבתי לעצמי -הוא מכריז על מלחמה.
אבל ריסנתי את עצמי. אני צריך לחשוב קודם ורק אז לפעול.
"אני מסכים עם קייט" קרא לפתע טיי.
"מה זאת אומרת?!" לא יודע למה, הרגשתי נבגד.
טיי הגניב לי מבט מתנצל
."כשיצאנו לחפש אחריך הרחנו ריח של פרווה" הסביר סאם את דבריו של טיי.
"פרווה של זאב" הדגיש ג´ייק.
"אז מה? זה יכול היה להיות ריח הפרווה שלי" עניתי קצרות.
לא הייתי מוכן להפסיד בוויכוח.
"רגע…. מה?! וויל מה זאת אומרת? רמזת שיש לך….פרווה?
על מה אתם מדברים"?!"
הסתכלתי על קייט בתהדמה.
"היא לא יודעת!!" אמר ג´יימס כאילו קרא את מחשבותיי.
"אני לא מאמין! איך זה ייתכן, סאם? זה בכלל לא הגיוני!!"
הבטתי בסאם וחיכיתי בקוצר רוח לתשובתו.
אבל מאט ענה: "ברור שזה הגיוני! תחשבו על זה, וויל.
אמא של קייט מתה כשהיא היתה בת שנתיים. אחרי האובדן,
לאבא שלה לא היה ראש לזה. ואחר כך- הוא נעלם. לא היה אף אחד שיספר לה…."
מאט, כרגיל, ידע ´הכול´…
"שיספר לי מה? אתם מוכנים להסביר לי מה הולך כאן?"
קייט ממש לא היתה רגועה.
איזה היסטריה! אפשר לחשוב…
במחשבה שנייה, גם אני הייתי מתחרפן אם הייתי במקומה…
"את…את לא יודעת מי את?" שאל נייל בזהירות.
"ברור שאני יודעת! אני קייט הל"
אמרה קייט בקול בניסיון לא לגמגם.
טיי גיחך. "מה מצחיק?" שאלה קייט בזעף. טיי השתתק.
"זה עדיין לא הגיוני. איך היא לא שמה לב לשינויים? אני לא מבין שום דבר" נאנחתי בקול.
"את זה גם אני לא יודע. נשאל אותה מתישהו" סאם השפיל את עיניו.
"אז מה עושים בינתיים?" שאל ג´ייק.
לאחר שתיקה קצרה, סאם- שעיניו בוהות בנקודה לא ברורה וגלוי שמחשבותיו נמצאות במקום אחר- אמר: "לא עכשיו. ולא במכה אחת. היא לא תשרוד את זה.
צריכים לגלות טיפה אחר טיפה ככה שהיא תתרגל לרעיון הזה עוד לפני שנספר לה…"
"אני פה- אתם יודעים? אולי תספרו לי עכשיו ונגמור עם זה?"
מבט מהיר בה גילה לי שקייט מיואשת. ומבולבלת.
"אין לי סבלנות לזה" אמר לפתע ג´יימס בקוצר רוח וקם.
"אני לא מסוגל לחכות לרגע שבו תחליטו לספר לה ´טיפה´ ועוד ´טיפה´…."
"ג´יימס לא!!!" אמרנו אני ומאט ביחד.
אבל ג´יימס השתיק אותנו בהינף ידו ואמר: "אל תדאג ווילי"
ווילי? הוא באמת רוצה לעצבן אותי!….
"אני לא אגלה לה הכל. רק משהו קטן על הקוטלים שיכוון אותה למקום שאנחנו רוצים"
תגובות (2)
כל כך במתח ברמות מטורפות
אני ממש במתח????