כל האמת על שיגעון.

פסיכולוגים הם שקרנים, הם מבטיחים לכם שהשיגעון שלכם יחלוף.
הם מבטיחים לכם שהשיגעון שלכם יתרפא.
הם השקרנים הכי גדולים שהכרתי.
כולם יודעים איך זה יגמר בסוף,
השיגעון לעולם לא חולף, הוא פשוט מתחלף. או שהוא חוזר, בצורה יותר גרועה, תלוי.
היו לי 3 הפרעות אכילה בחיי.
הפרעת אכילה בגיל 15, הפרעת אכילה בגיל 18, והפרעת אכילה בגיל 19 במהלך הצבא.
מלא הפרעות אכילה.
הנוכחית רדומה, עוד מעט היא תצא.
וכשלא הייתה הפרעת אכילה, היה דיכאון. וכשלא היה דיכאון, הייתה פראיות,וכשלא הייתה פראיות,היו סמים.
וכשלא היה כלום, היה רגע של שקט. ואז הוא התחלף שוב במשהו אחר.
אתם מבינים, אני חייבת תמיד לחזור לשם, למקום הלא שפוי הזה.
כי זה הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים.
המקום האפל הזה שם את לא מרגישה כלום,פשוט כלום. שאת מלכת העולם, אף אחד לא יכול לגרום לך לבכות או להרגיש משהו- לא אמא,לא אבא,לא גבר, לא חברים,אף אחד. זה רק את עם עצמך הלא שפויה מול כל העולם.
אני מקווה שיום אחד יהיה טוב,
ויום אחד אני אגשים את החלומות שלי וזה ירפא אותי באמת.
אני הולכת להגשים אחד, ואני כל כך מתרגשת.
אני הולכת לדרוך על אדמת ארה״ב, זה כל כך משמעותי בשבילי.
אני מקווה שזה מה שישאיר אותי שפויה,ישאיר אותי חיה מבפנים. שלא אצטרך שוב לחזור לאני האפלה הזו כדי להרגיש חיה שוב. אולי סוף סוף אהיה דוגמנית כמו שתמיד רציתי להיות..ואז ההרעבות העצמיות לא היו לשווא. הם לא היו לשווא. הם אף פעם לא..הם הדבר היחידי שהשאירו אותי חיה בעולם המוזר הזה. גם השנאה העצמית שלי זה הדבר היחידי שהשאיר אותי חיה.זה מה שגרם לי להרגיש יותר יפה, האי שפיות הזו.
מעניין אם אחזור, אני לא יודעת. נראה מה יהיה.
עד אז..אצטרך להתמודד עם אני הלא השפויה.
מעניין אם אי פעם אהיה נורמלית.
אבל לא בא לי, נורמלי זה משעמם.
החיים קצרים מדי וגדולים מדי כדי להיות נורמלי.