התמדה ואמונה עצמית

אני זוכר איך זה התחיל … צחקו עלי אמרו לי שאני לא אצליח, את האמת ? בתקופה הזו הייתי קצת חסר ביטחון אם זה באיך שאני נראה והכי כואב ? בחלום שלי … ואז הגיע הרגע החלטתי שאני מוכיח לכולם מה אני שווה וכמה ולמה ? אין לי מושג, אבל זה הדבר היחיד שהחזיק אותי כל הדרך ילד בן 14 שוקל 40 קילו ומתוסכל מהחיים כי שהוא רק אמר שהוא רוצה להיות בסיירת צחקו עליו ואמרו לו שקרבי הוא לא יכול להיות .
שם התחיל כל החלום, כל הבלאגן .
חזרנו מאילת ומה הדבר הראשון שאמרתי לאמא שלי ? במקום לספר לה על המישהי החדשה שהכרתי ביקשתי ממנה שתקבע לי תור לדיאטנית אחריי 3 ימים הלכתי אליה היא קבע לי תוכנית תזונה ושם התחילו האימונים , נפגשנו שוב אחריי שבועים התמדתי כמו שבחיים לא התמדתי ותגלו מה ? עליתי באזור ה 2 קילו … מי היה מאמין ? אפילו היא לא האמינה אמרה לי שחשבה שיעלה אולי 300-400 גרם .
נרשמתי למכון כושר התחלתי להתאמן והכי חשוב לא שחכתי פרט מי התחלתי ומה המטרה שלי לרגע .
אחרי שנה הגעתי ממשקל של 40 קילו לכמעט 60,תאמת ? הרגשתי מלך העולם רציתי להשקיע ומבחינתי הרגשתי כל יכול , השתפרתי מהכול מביישן הפכתי לסופר ביטחון והרגשתי שכל דבר שבעולם אוכל להגשים .
בכיתה יב נרשמתי לכושר קרבי לא אשכח ישר ביקשתי להתחיל במתקדמים והוא אמר לי זה אפשרי אבל רק עם הזמן, דבר שנתן לי מוטיבציה .
התחלתי להתאמן אני ועוד 3 חברים .
לא אשכח את האימון הראשון כמה ויתרו, אפילו חבר שלי שהביא אותי לשם, אבל אני כבר הגעתי מוכן היה לי חלום להוכיח ורצון להראות לכולם, אימון אחריי אימון הקפדתי תאמת ? שאפילו ביום הולדת שלי הגעתי ולמה כל זה התחיל ? בגלל החוסר ביטחון שהיה לי … בגלל זה שלא האמינו בי .
אחריי תקופה של כמעט חצי שנה הגיע ההזדמנות
הראשונה שלי השתפרתי כמו שאף בן אדם לא יבין ממצב של 0 מתח הגעתי למעל 30 ממצב של בקושי 10 שכיבות שמיכה הגעתי ל 100 מהנמוכים בכושר קרבי הגעתי למובילים .
דמוי יום סיירות … מכיר את זה שמרוב שאתה רוצה משהו אתה לא מסוגל ? זה מה שקרה לי רק המזל היחיד שלי שזו היתה הכנה, כן לא הלך לי טוב והמאמן לקח אותי אחר כך לשיחה ואמר לי ממך ציפתי שתגיע ליותר .
אחריי 3 שבועות הגיע יום הסיירות הגעתי בטירוף וראבק כמו שלא היה לי בחיים … בכל תחרות שהיתה הגעתי ראשון, גם שכמעט עמדתי להתעלף נשמתי נרגעתי רגע ופשוט אמרתי לעצמי תזכור מאיפה התחלת ולמה אתה מצפה .
ביקשתי שייטת 13 בסוף היום סיירות גם קיבלתי .
לא אשכח את כולם שאלו מה הם רוצים כולם ענו תשובות בנאליות של כאילו אני פה בכוח או עדיין לא מבין את המשמעות .
שאותי שאלו אמרתי שזה החלום שלי ואני פה בשביל להוכיח לעצמי שאני שווה הכול ואין דבר שלא אוכל להשיג .
קיבלתי שייטת 13 כמו שביקשתי באותו יום היה אימון ואותי לא עניין שעבדתי קשה באותו יום הלכתי לאימון ונתתי בראש לא אשכח את החיוך של המאמן שבא אליי ואמר לי אני שמח שאתה ככה משקיע גם שם עקפתי גם את כל הבוגרים והגעתי ראשון .
נגמר החודש ובכל חודש יש מצטיין חודשי, המאמן שלח בקבוצה למי לדעתם מגיע מצטיין ? נכנסתי לקבוצה ופשוט ראיתי את כולם רושמים אותי תאמת ? פעם ראשונה שירדה לי דימעה מאושר, שראיתי שמאמינים בי והכי חשוב ? הבנתי שהשקעה משתלמת ואין דבר בעולם שלא אוכל להשיג .
נגמר החודש וקיבלתי מצטיין הדבר היחיד שאמר לפני שקיבלתי הוא שהתחלתי רגיל ופשוט טסתי לשמים כאילו דבר לא יוכל לעמוד מולי… התרגשתי התחלתי להאמין בעצמי ובאותו יום הבנתי שאם אני לא יאמין בעצמי אין סיבה שאף אחד אחרי יאמין בי .
הגיע הגיבוש שייטת משהו שחלמתי בשבילו כבר פאקיניג שנתיים למה שאני אצליח ? הגעתי לשם מתרגש לדעתי יותר מיום החתונה שלי וכמובן שזה גם השפיע הגעתי חולה לא הצלחתי להתמודד עם הפחד לא אשכח את ההתחלה כמה הפגזתי שכולם פירקו נשק כבר בפעם השנייה בדקה אני בפעם הראשונה ב 16 שניות , כל שאלה ששאל עניתי … נכנסו למים וכבר היה לי חום ושם זה החמיר החולי והלחץ התנגשו עם החלום וזה לא הוביל לשום דבר טוב , שנגמר המסע הראשון לא הפסקתי לרגע הלכתי לרופא וקיבלתי גיבוש חוזר … לא אשכח בחיים כמה בכיתי אחרי שנים של בכיתי. פשוט התפרקתי בשירותים כמו ילדה קטנה מישהו שהיה איתי בגיבוש בא לנחם, אבל זה לא עזר … חזרנו לאימונים הייתי מתוסכל מאוד, אבל לא הפסקתי להשקיע מצד אחד התיסכול מצד שני החלום ומממקום אחר אולי להמשיך הלאה ? מטרה אחרת ?
לא רציתי להתגייס במרץ אני אהיה כמעט בן 20 אז הלכתי לגיבושים אחרים והגעתי ליחידה מיוחדת אחרת .
התרגשתי שהקריאו אותי זה היה מוזר … נזכרתי באותו ילד בן 14-15 שלא האמין בעצמו … שצחקו עליו שרק אמר שרוצה להיות קרבי ובסוף כל אלו לא הצליחו כלוחמים והוא ? הגיע ליחידה מיוחדת משהו שאלפים לא מצליחים וגם אלו שכן ? בסוף פורשים ….
התחיל המסלול ואיתן המשיכו גם החיים … לא אשקר ירדה קצת המוטיבציה שהבין שהצבא לא משקיע בך את מה שאתה משקיע בו ושכל שניה אתה יכול ליפול בן הכיסאות, אבל בדרך למדתי כ״כ הרבה … החלום הפך לשיעור, הפחד הפך להצלחה והמשפט שליווה אותי היה רק מי שלא מפחד ליפול יכול לעוף .
היום אני מסתכל במראה על עצמי ושואל מי זה ? מי זה הילד שהיה שם ולאן הוא נעלם ? כי היום כבר לא עומד ילד על המראה, עומד גבר שלא יודע, הוא בטוח שכל מטרה שרק יצביע עליה הוא ישיג גם אם זה אומר להפוך את כל העולם בשביל זה, כי זה הדרך שהוא מכיר, מצד אחד פחד מעצמו ומצד שני החוסר אמונה והרצון להלחם ובסוף הדרך גם להוכיח .
ככ הרבהל א רשמתי פה כי מבינתי לסיפור עוד יש המון צדדים … אבל במילים פשוטות לא אוכל להסביר .
תמיד אשמח להקשיב לאותם אנשים שרק צריכים ולהסביר להם שכל דבר אפשרי השאלה היא כמה אתה באמת רוצה וכמה אתה מוכן להקריב בשביל המטרה שלך .