החיים בזבל פרק 2

אחרי בית ספר אני ונויה הלכנו למקום שלנו.
במחסן של הבניין ליד בית הספר, פגשו אותנו חבר שלי וידיד שלי ושל נויה. כרגיל, הם הביאו לנו כמה אקסטות למשך השבוע של אקסטזי, שתי בקבוקי וודקה, וחמש חפיסות של סיגריות לכל אחת מאיתנו, כמו שסיכמנו כל שבוע. הדלקתי סיגריה ונויה גם, ולקחתי את השאכטה הראשונה מהסיגריה, בלי להכניס לריאות, הטעם של הסיגריה לא היה משהו בכלל. עישנו בשתיקה את הסיגריות, ונדב, חבר שלי, ישב לידי וחיבק אותי. סיימתי את הסיגריה ולקחתי אקסטזי. נויה עשתה את מה שעשיתי. שתינו כמה כוסות וודקה, וכל אחד שיתף מה קרה לו השבוע. פתאום קיבלתי הודעה מהנייד. *היום יש שיעור בחמש*, רשם לי בני.
שכחתי לגמרי מהשיעור החד פעמי היום, אני בסחרחורת מהאלכוהול והאקסטזי, יש לי קונצרט עוד חודש ואני לא יכולה לבטל את
השיעור, והוא עוד שעה. ״פאק שכחתי שיש לי שיעור היום יואוו״, נישקתי את חבר שלי, חיבקתי את נויה ואת מור, ידיד שלנו, ורצתי הביתה להתארגן לשיעור. נכנסתי למרכז ׳להיות׳, פגשתי את המורה שלי, שפגש אותי בחיוך ״היי גושן, מה קורה ?״ עניתי לו ״הכל מעולה״ ונכנסנו לחדר. לפתע הסחרחורת שהייתה לי גברה, אך החזקתי מעמד. לא הצלחתי לתפקד בשיעור כמו שחשבתי, והמורה שלי כעס עליי. השיעור הסתיים וסוף סוף ברחתי מהמרכז וחזרתי למחסן, לחברים שלי. ״נו איך היה השיעור ? בטח בני גאה בך״ שאלה נויה וכולם צחקו, זרמתי איתם. לא היה לי כוח לכלום. נשארנו במחסן עד הערב, ולא הפסקתי לשתות. פשוט לא רציתי להפסיק. היה לי קשה לעצור את עצמי ולא הצלחתי. החזקתי מעמד באוטובוס וחזרתי הביתה. הייתי עדיין מסוחררת כי שתיתי היום יותר מהרגיל. זרקתי את הגיטרה על הספה, וראיתי מטושטש. הכל השחיר בעייני. נפלתי על הרצפה. איבדתי הכרה. הדבר האחרון שהיה זכור לי זה אדום. רוב הבית היה אדמדם.