הסיפור העצוב של אוולין (שם בדוי)

בשנה שעברה התמוטט בעלה של אוולין הררי , בבית והחזיר את נשמתו לבוראו.
זה נכון שהיה חולה מאד, אבל עדיין היתה אוולין מופתעת שככה לפתע פתאם צנח בעלה ומת.
כמו כל האלמנות , נשארה לבד, בלי בן זוג להמשך החיים, והילדים, הם כבר מזמן עזבו את הקן.
בית יפה יש להם. מטופח. סביבה נהדרת. גינה עם דשא ירוק יותר משל השכנים… עם שיחי ורדים לבנים וורודים . עצי פרי מסוגים שונים. ריח היסמין מגיע עד למרחוק.
עם כל זה היתה בודדה . הילדים . שניים . עופר וגאולה היו מגיעים מדי פעם בפעם לביקור קצר.
ואז הציעה לה גאולה שתעבור לגור לידם . נכון, זאת עיר אחרת. היא לא מכירה אף אחד חוץ מבתה ובני משפחתה. אין לה שם חברות וידידות ומכרות ושכנות. והיא לא רגילה בכלל לאיזור.
אבל גאולה שראתה את אמה רוב הזמן מדוכאת ועצובה לחצה ולחצה , ואוולין נפרדה מחבריה , השכירה את הבית היפה ועברה בגילה המופלג לחיים חדשים .
בגיל שבעים, לא קל להתחיל בחיים חדשים . להתרגל שוב למקום חדש. לאנשים לסביבה , אפילו שזה עדיין בארץ.
אוולין שכרה דירה קטנה מאובזרת, בשכונה של גאולה. רוב הזמן היתה עוזרת לה עם הילדים .ושוב לא היתה לבד.
חוזרת אוולין הביתה לביתה הקטן שטיפחה ,וילונות שהיא תפרה במו ידיה היו על החלונות הצרפתיים, מפות שהיא רקמה היו מקשטות את השולחנות ועל הספות היו הכריות הרקומות פרי עבודתה .ואז היתה מתקלחת והולכת לישון ,בקושי רואה משהו בטלביזיה , תמיד היתה מותשת וסחוטה. היא כבר לא בת שש עשרה היא מזכירה לעצמה . מזמן לא.
ביום שישי אחד. גאולה היתה בחופש מהעבודה .היא הציעה שילכו לקניון השכונתי. קניון גדול , עמוס חנויות ,מלא אנשים , ,הומה אדם.חניה בשפע . ככה כתוב במודעות .

היא נכנסה לאוטו. יום בהיר שטוף שמש. החורף בושש להגיע. אנשים נוהרים לחנויות למסעדות לבתי הקפה. אחרי חיפושים רבים מוצאת גאולה סוף סוף חניה . היא נכנסת,בצורה מסודרת , בודקת ימינה בודקת שמאלה שהיא לא חלילה פוגעת באף אחד ובאף רכב. והיא חונה והן יוצאות מהאוטו.
אבל כאן נכנסת לתמונה, אשה צעירה , אולי בת שלושים . היא פונה לגאולה ואומרת "סליחה אבל זאת החניה שלי !" אני שומרת כאן"> רגע קט אחרכך מופיעה אשה מבוגרת ומצטרפת אליה, כנראה אמה .והיא מתחילה לצרוח על גאולה וגם על אוולין. ומקללת בכל השפות.
גאולה ממש לא מבינה. מה הבעיה פה בדיוק. היא כבר חנתה, שיחפשו חניה אחרת הי זה לא רשום על שמן בטאבו.
האשה המבוגרת כבדת משקל , שערה מסולסלד וצבוע וצפרניה משוכות לק אדום, מתנפלת בחומת זעת על אוולין , למרות שאמרה תפסיקי להכות את הבת שלי היא לא עשתה לך כלום.
"גברת תעזבי אותה, יש לי סחרחורת אני לא מרגישה טוב,אני הולכת להתעלף"
את האשה הצבועה זה ממש לא מעניין.היא בכלל לא שמה לב , מה היא אחות רחמניה?
היא ממשיכה להכות ולהכות ולבעוט בגאולה .
אנשים רבים שהיו בסביבה התקרבו וניסו להפסיק את הקטטה. לא הצליחו.
אבל לפתע התמוטטה אוולין המסכנה ונפלה על הכביש.
ברגע זה ממש גם נפל האסימון ושתי הנשים התוקפות לקחו את הרגליים ועזבו את זירת הפשע.
גאולה עמדה בוכיה וצועקת שיבואו לעזור לאמה .
עומדת ומחכה לזרועות ההצלה.
אולי אולי אפשר להציל אותה. אך לשווא.הפרמדיק קבע את מותה במקום.
אותן שתי נשים נתפסו עוד באותו הערב. נעצרו והובלו לחקירה.
גאולה המומה . אמה אוולין היתה אשה טובה . כל חייה דאגה לאחרים . אהבה את הזולת. במקצועה היתה גננת וטייפחה דורות של ילדים וככה בצורה עלובה כזאת לסיים את חייה ?