סך הכל קלישאה

בחורה ממוצעת, מתאהבת בגבר ממוצע.
בחורה שנכנסת לעולם אחר, עולם מרהיב.
עולם שכולם בטח כבר שמעו עליו, עולם האהבה.
כמה קלישאתי.
קצת חרוש לא?
היא שמה סיגריה, הוא מדליק לה. הוא מחפש מוזה לציורים שלו, היא מביאה לו.
גם אם זה הפרצוף הכי מכוער שלה, הוא נהנה לצייר אותה. כל מילה שלה נהיית יותר עמוקה וכואבת, היא תקועה בעולם שלה. מעופפת ולא מבינה דבר חוץ מאלכוהול וסקס.
"מתי תפסיקי עם השטויות שלך?" אמר במבט מודאג. היא חייכה חיוך מובך, אז ענתה לו באותו מבט רק יותר ציני "מתי תפסיק עם היצירות שלך?". שניהם צחקו, על עצמם ועל אחד השנייה, הם הרגישו פתיחות.
"תגיד, אם לא הייתי פה.." הוא קטה אותה "את מי הייתי מצייר? הייתי מצייר שמיים, הייתי מצייר קשקושים או ציפורים מעל זריחה." לא יהיה לו מה לצייר. "ממש "מיוחדים" הציורים" השפילה את מבטה..אך הוחמאתה. כי הבינה שלא יצייר דבר יותר מיוחד ממנה.
היא הדליקה עוד שתיים, אחת לו ואחת לה. שמה לו בפה לאחר שהדליקה בזמן שהוא מצייר אותה. התחילה לצחוק, הביט בה בחוסר עיניין.הוא רגיל לצחקוקים שלה מהמבטים שהוא מצייר אך לבסוף צחק גם.
החדר היה שומם לאחר מכן, שקט. הם אהבו את השקט, החדר היה מוצף בעשן של הסיגריות.
היא הביטה בו, שמחה שהבנאדם היחיד שאוהב אותה, נמצא איתה.
והוא בה, מחייך.
עדיין שקט..הוא כיבה את הסיגריה, העיף את המחברת, וקפץ למיטה איתה. היא צרחה, כמובן שהבהיל אותה והתחילו לצחוק. ונרדמו, ביחד.
תמיד ביחד הם נרדמים, מאמינים שהחלום יוצא ישר מהראש אל הלב.