החיים הם חלום-אלמה ועומרי פרק 21

פרק 21
נקודת מבט אלמה
לבשתי ג'ינס לבן גבוה עם חגורה לבנה עבה, חולצת טריקו שחורה צמודה שעשיתי לה קשירה בצד כך שהבטן שלי הייתה חשופה, נעלתי אולסטר קצרות לבנות ובשיער עשיתי נחשים, ענדתי עגילי חישוקים כסופים וטבעות כסף.
יצאתי למדשאות והוא חיכה לי שם, עם שמיכה על הדשא וסלסלית פיקניק וכמובן גיטרה, מצד אחד התרגשתי להיות שם ורציתי להשתחרר מהדיכאון שהייתי שרויה בו, אבל מצד שני כאב לי עדיין, אני אוהבת אותו ואני לא מסוגלת להתכחש לזה והוא פשוט פגע בי וגרם לי להרגיש מטומטמת, אבל אני לא מסוג האנשים שיושבים ומרחמים על עצמם, אני ממשיכה הלאה אני חזקה מידיי כדי שמישהו כמו עומרי ישבור אותי.
"את יפה" הוא אמר לי כשהתקרבתי לשם והסמקתי "אני רואה שאתה ממשיך בעניין הקלישאות" צחקתי למראה הפיקניק הנדוש שהוא הכין והתיישבתי על השמיכה "ואת ממשיכה לשנוא אותן?" הוא שאל מגחך "ברור" אמרתי והוא התיישב לידיי "אוקי בואי נשיר" הוא אמר והתחיל לנגן את השיר swallowed in the sea של Coldplay ואני הצטרפתי אליו למשך השיר, החיבור בינינו היה אדיר.
"נפרדנו" אמרתי אחרי שנייה אחרי שנגמר השיר, רציתי לספר לו בדרך הכי לא מביכה שיש "אני יודע" הוא אמר, הוריד את הגיטרה והסתכל עליי "אני מקווה שאפשר לוותר על הקלישאה שאני מספרת לך איך קרו הדברים ואני מתחילה לבכות ואתה מחבק אותי" עניתי לו והוא צחק "בתנאי שנעבור לקלישאה שאני מנשק אותך באיטיות על רקע שיר רומנטי" הוא ענה לי בציניות אבל התכוון לכל מילה, שנינו חייכנו אחד לשניה, לא אמרנו כלום, הסתכלנו זה על זה ולאט לאט התקרבנו לנשיקה… זה היה נראה כל כך נכון, כל כך הדבר שצריך לקרות, לא עניין אותו אם זה מהר מידי, אבל ס"מ אחד לפני הנשיקה הוא עצר ופתח את הטלפון, לא הבנתי מה הוא עושה "בלי השיר זה לא קלישאה מלאה" הוא אמר ופתח את יוטיוב "אני שונאת קלישאות" צחקתי, הורדתי לו את הטלפון מהיד ומשכתי אותו לנשיקה.
"אני לא יודע להסביר מה שקורה לי איתך" הוא אמר כשהתנתקנו מהנשיקה ואחז בפנים שלי, אני לא יכולתי להימנע מלחייך ולהסמיק, הוא עשה לי טוב "אני יודע שאת לא אוהבת אותי, אבל אני גם יודע שכן יש לך רגשות כלפיי" הוא הוסיף "יש לי רגשות מאוד חזקים אלייך" אמרתי לו "אז בואי ננסה להיות ביחד, תני לי הזדמנות ואני אעשה הכל כדי שתתאהבי בי אני אדאג לזה" הוא אמר בעיניים מתחננות "אם תמשיך בקלישאות האלו לא נראה לי שתצליח" אמרתי לו והוא צחק "אני מבטיח לעזוב אותן בצד" הוא אמר לי מגחך והדבר היחידי שעלה לי זה לתת לו נשיקה נוספת "אז אני יכול להגיד שהשגתי את הבחורה הכי יפה וחכמה בבית ספר?" הוא שאל "אתה יכול לנגן לי שיר?" שאלתי והוא צחק וניגן.
הגעתי לחדר והבנות חיכו על המיטה שלי "נו? מה קרה איתו?" הן שאלו בהתרגשות "אנחנו ביחד" אמרתי בחיוך והתיישבתי לידן, הן חיבקו אותי חזק ונישקו אותי "יואו איזה התרגשות, את צריכה מישהו כזה" שירז אמרה ועדן הייתה לא מרוכזת, מוזרה כזו "הכל טוב?" שאלתי אותה "אם זה בגלל שיש לי חבר חדש במקום אח של…" התחלתי לומר והרגשתי לא בנוח "לא מה פתאום, אל תחשבי על זה אפילו אני פשוט קצת עייפה" היא אמרה ונכנסה למיטה.
קמנו בבוקר והתארגנו לבית ספר, לבשתי חולצת בטן לבנה, אוברול ג'ינס ארוך, נעלתי סטנסמית לבנות ואת השיער השארתי פזור.
הגענו לחדר אוכל והתיישבנו שלושתנו בשולחן צוחקות כמו תמיד, בשולחן מולי ראיתי את עומרי יושב בנפרד מתום "מה הם רבו?" שאלתי את עדן "כן, אח שלך כעס עליו מאוד" היא אמרה לי וחייכתי מזה שהוא תמיד מגונן עליי "אני כבר באה" אמרתי והלכתי לדבר איתו "מה קורה לאח החתיך שלי?" שאלתי והתיישבתי עליו "כלום" הוא אמר בכעס "למה אתה משקר? אני יודעת שרבתם בגללי" אמרתי לו והסתכלתי לכיוון עומרי "הוא חתיכת מניאק שהוא פגע בך ככה" אח שלי אמר וחיבק אותי ובזמן הזה ראיתי את שני מתיישבת לידו ומנשקת אותו "אני נשבע לך שבא לי להוריד לו אגרוף" הוא זעם "אל תדאג לי, אני גדולה ואף אחד לא יכול לפגוע בי" אמרתי לו וחיבקתי אותו "וחוץ מזה שיש לי חבר חדש" הוספתי בחיוך "מה? כל כך מהר? מי זה תביאי אותו אני אהרוג אותו" הוא אמר כדי לגונן עליי "די תרגע, תסמוך עליי" עניתי לו "אבל מי זה?" הוא שאל והצבעתי על דניאל שבידיוק נכנס לחדר אוכל "תקראי לו" הוא אמר וסימנתי לו עם היד להגיע "כדאי לו שהוא לא איזה מניאק" תום אמר ודניאל בידיוק התיישב "אז אתה יוצא עם אחותי" הוא אמר עצבני "כן" דניאל ענה והחזיק לי את היד "תקשיב טוב דניאל, אם אתה תפגע בה זה יהיה הסוף שלך, תזהר ממני אתה לא מכיר אותי" תום אמר באיום ועברתי להתיישב על דניאל "אל תקשיב לו, לפעמים הוא חושב שהוא בריון" אמרתי ונישקתי אותו "טוב לא מולי כל זה" תום אמר עצבני ושנינו קמנו לשולחן אחר "קשוח אח שלך" דניאל אמר טיפה מבועת "כן, אבל זה סתם הצגה" אמרתי לו וצחקנו

נקודת מבט עומרי
קמתי לבוקר הכי מחורבן בעולם, תום לא מדבר איתי, סיפרתי לאחותי את האמת על מה שקרה עם עדן והיא כועסת עליי שאני לא מסתכן, והכי גרוע בארוחת בוקר הייתי צריך לראות את אלמה מציגה את החבר החדר שלה-דניאל שאני לא סובל ורציתי לרצוח מישהו פשוט, בדקה אחת, בגלל החלטה אחת החיים הפכו למחורבנים.
נכנסתי לחדר ותום היה שם, בטלפון, לא התייחס אליי "עד מתי תמשיך לכעוס עליי?" שאלתי והתיישבת לידו "לא מדבר עם בוגדים" הוא אמר וקם החוצה "חכה שנייה,תקשיב לי" אמרתי לו "מה אתה רוצה?" הוא כעס "מי שפוגע באחותי פוגע בי" הוא אמר לי "אני לא רציתי לפגוע בה" עניתי לו והוא צחק "לא רצית? זה בלי כוונה?" הוא שאל בציניות "אתה יודע מה?! אני אספר לך את האמת" אמרתי לו וסיפרתי לו כל מה שקרה עם אבא שלי. "הוא איים עלייך?" תום שאל לא מאמין והתיישב "כן, נראלך שאני אתן לו להוציא את אלמה מבית ספר? שאני אהרוס לה את החיים כי יש לי אבא כזה?!" אמרתי לו ובידיוק עדן נכנסה לחדר ונדמה שהיא שמעה שדיברנו "חבל שאתה לא מסתכן" היא אמרה מתקדמת לשבת ליד תום "אני לא יכול, אני לא יכול לתת לו להעביר אותי למקום אחר רחוק ממנה או שהוא יוציא אותה מבית ספר" עניתי לה ותפסתי את הראש "תראה אני מבינה שזה קשה אבל החיים קשים, זה שעד עכשיו הכל הלך לך חלק זה כי לא התאמצת, אתה צריך ללמוד להסתכן" עדן אמרה לי ותום הצדיק אותה "כן אחי, אם אתה אוהב אותה אתה חייב לעשות משהו" הם אמרו ולי לא היה אומץ לעשות כלום.
עבר שבוע מאז שאלמה ודניאל נהפכו לזוג, כל יום לראות אותם צוחקים וביחד, ומנגנים ושרים, רציתי למות, הרגשתי חרטה שאפשרתי לזה לקרות, הייתי רוצה להחזיר את הגלגל לאחור ולא לעשות את הטעות הזו.