אני אהיה העיניים שלך -פרק 14-

"ביי ביי" טד אמר בעצב, מחבק את ג'ואי בחוזקה, גורם לשחור העיניים להיאנח בייאוש בעוד שמליסה צחקקה לעצמה ביחד עם בעלה, "תדבר איתנו מחר" רוי אמר וחיבק את ג'ואי גם כן, "ג'ואי שלנו" קצוץ השיער מלמל וחום השיער פלט "אההה" נרגז בזמן שהזיז את חבריו ממנו, "תלכו!" הוא אמר בכעס, "אתה שונא אותנו!" טד ייבב בדרמטיות מאולצת וג'ואי הביט עליו בזעזוע, גם מליסה ואדם די הזדעזעו מהתנהגותו של טד, "נלך" רוי אמר ונופף להם לשלום בזמן שמשך את טד מחולצתו אל מחוץ לדלת הדירה.
–
"הוא יהיה בסדר מחר?" טד שאל ברצינות, מפסיק לייבב, "אני מקווה" רוי אמר ושחרר את אחיזתו מהחולצה של הג'ינג'י, מתחילים ללכת אל ביתם.
–
ג'ואי נשם עמוק והתמתח, "נראה לי שאלך לישון" הוא אמר, מרגיש יותר מדי מותש מהיום הזה, "עדיין מוקדם" מליסה אמרה בדאגה, נוגעת במצחו של בנה, בודקת שהוא לא חולה, "זה בגלל שהייתי בים ושחיתי, כנראה זה עייף אותי" ג'ואי אמר בחיוך, לא מפרט על עוד דברים שגרמו לו להיות עייף.
"לך לישון" אדם אמר וליטף את שיערו, "מחר אפשר לעשות משהו ביחד כולנו עד שתלך למחויבות שלך" בעל המשקפיים הוסיף וג'ואי הנהנן בהסכמה, "יום כיף!" מליסה אמרה באושר, שמחה שמחר אין לאף אחד עבודה בשעות הבוקר והצהריים המוקדמות, "יותר ילדותית ממני" ג'ואי מלמל ואימו צחקקה, צובטת את לחיו, "תינוק שלי~" היא זימרה בקול תינוקי והוא נאנח בחיוך, מליסה יכולה להיות משוגעת לפעמים.
–
"לילה טוב" ג'ואי חיבק את הוריו לפני שהלך אל חדרו, הולך מהר אל המיטה וקופץ עליה בשכיבה, מתפרס על כולה, "הלוואי והזמן יעצור" הוא מלמל לעצמו לפני שעצם את עיניו, לא אכפת לו שהוא לא מכוסה, לא אכפת לו שהוא אפילו לא על הכרית, הוא רוצה לישון עכשיו ואין לו שום כוח לזוז יותר.
——
"ג'ואי! ג'ואי!" קולה של זואי נשמע ושחור העיניים פקח את עיניו, רואה את אחותו המחוייכת מטפסת על המיטה, "כבר בוקר?" ג'ואי שאל בחוסר אמונה, "כבר 9" זואי אמרה, מראה עם אצבעותיה את המספר המתאים לפני שנשכבה לצד אחיה וחיבקה אותו, "אמא אמרה שנלך לקניון, נקנה לנו בגדים חדשים" זואי אמרה בהתרגשות וג'ואי חייך באילוץ, "והוו, שופינג" הוא אמר בכאילו התרגשות, אז הוא ואבא שלו הולכים לסבול היום.
"אני אקנה שמלה חדשה!" זואי אמרה בהתלהבות והתרוממה באיטיות, עומדת על המיטה וקופצת עליה בסיבובים, "ורודה עם פרחים!" היא אמרה בחיוך וג'ואי הביט עליה בחיוך, היא הייתה כל כך חמודה.
"זואי!" מליסה אמרה בדרמטיות כשנכנסה לחדר, מקפיצה את זואי שבמהירות חזרה לשכב לצד אחיה המצחקק, "זה מסוכן" שחורת העיניים אמרה בדאגה כעוסה לזואי, מניחה את כפות ידיה על מותניה, "סליחה" זואי אמרה בעצבות, מחבקת את שחור העיניים המחוייך שליטף את שיערה והוציא "שששש" מרגיע מפיו.
–
מליסה נאנחה לבסוף והתיישבה על המיטה, מלטפת את זואי הנעלבת, "נלך היום לקניון ויהיה כיף!" מליסה קראה בחיוך, גורמת לזואי לחייך ולהביט עליה באושר, "ג'ואי, אנחנו הולכים לסבול!" אדם נשמע ברקע וג'ואי צחק, מביט על מבטה הכעוס של מליסה, "יהיה כיף!" האם התעקשה, "ברור!" אדם אמר בציניות והלך אל החדר, עומד בפתח הדלת, "נסבול" הוא לחש וגו'אי צחק בקול, ההתנהגות של הוריו יכולה להיות משעשעת, "אדם וג'ואי ג'ונסון!" מליסה אמרה בכעס ושני הגברים שתקו, יודעים שאם שם המשפחה כלול בשמותיהם, זה לא משהו טוב והם מעדיפים לא להרגיז את האם העצבנית.
"יהיה כיף" היא אמרה בחיוך, מסתכלת על שני הגברים שהנהנו במהירות, חייבים להסכים איתה, "יהיה מאוד מאוד כיף!" זואי אמרה בחיוך והתרוממה לישיבה, "נקנה לי שמלה, נכון?" היא שאלה ומליסה הנהנה, "ונקנה גם לג'ואי שלנו כמה בגדים חדשים" המבוגרת אמרה, שולחת את ידה אל בנה וטופחת על בטנו קלות, "הגיע הזמן לקום ולהתארגן" היא אמרה לפני שהרימה את זואי, "גם אנחנו צריכות להתארגן" מליסה אמרה לה בחיוך והקטנה הנהנה במרץ בזמן שמליסה התרוממה מהמיטה ביחד איתה, "אני יכולה לשים שפתון נוצץ?" זואי שאלה ומליסה הנהנה, "אני אעשה לך גם צמות יפות" האם אמרה באושר וזואי צחקקה בזמן ששתיהן יצאו מהחדר.
"שיהיה לנו בהצלחה" אדם לחש לג'ואי שהתיישב על המיטה והנהן אליו, "בהצלחה" ג'ואי לחש לו גם כן ואדם נאנח בייאוש לפני שיצא גם הוא מהחדר, סוגר את הדלת ומאפשר לבנו פרטיות.
–
שחור העיניים שפשף את פניו ונאנח קלות כשנזכר במה שקרה אתמול, הוא מרגיש כובד לא ברור בליבו, זה מעולם לא קרה לו, הוא חולה? ג'ואי נשף בכבדות בזמן שהתרומם מהמיטה, מחליט שמקלחת בוקר תעזור לו, לפחות עד שהוא נזכר במה שהוא עשה שם אתמול ואז לא היה כל כך בא לו להתקלח.
אומנם זאת לא הפעם הראשונה שהוא נוגע בעצמו בזמן המקלחת, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא מגיע לשיא ממשהו מוזר כמו איאן למשל.
–
ג'ואי לבסוף לקח מגבת מהארון, יודע שאם הוא לא יתקלח הוא לא יהיה ערני מספיק למשך כל היום והוא לחלוטין רוצה להישאר מפוקס היום מבלי שום חולשה שיכולה להוביל למקומות שהוא מפחד להגיע אליהם, עייפות גם משכרת לפעמים כמו אלכוהול והוא יודע שכשהוא שיכור הוא לא פועל כמו שצריך.
—-
ג'ואי עצם את עיניו, מאפשר לזרם המים לשטוף בעדינות את עורו הרך, הוא נשם עמוק, נותן לשקט להרגיע אותו, "תשכח מהכל, תחזור להיות מי שאתה תמיד" ג'ואי אמר לעצמו ופקח את עיניו שהביטו על האוויר בחדות, הוא צריך להיכנס לפרופורציות, הכל בסדר והוא סתם מודאג, לא ככה?
הצעיר הביט מטה אל חזהו וביטנו, נזכר פתאום באיך שהוא היה צמוד כל כך לאיאן, "לא" ג'ואי לחש לעצמו בזמן שניער את ראשו, הוא לא צריך לחשוב על זה, למה הוא חושב על זה בכלל? טד ורוי תמיד נצמדים אליו, אז למה לו להתרגש מהמעצבן הזה? זה בטח כי הוא שתה וכי הוא היה מבולבל בגלל ג'סיקה, שום דבר אחר לא יכול להיות, זה לא שהוא מתחיל להבין מה המיניות שלו או משהו מופרך בסגנון, נכון?
–
הצעיר נשך את שפתו התחתונה והלחה, חושב לעצמו מה הוא יכול לעשות היום בשביל לא להיות לבד עם איאן, הוא לא יצליח לסבול את הלחץ הזה, הוא עוד יכול לעשות טעות ולהיכנס לכלא, הוא יכול להתחצף, לריב ואפילו לקלל אם איאן ידחק אותו לפינה ולא יפסיק להציק לו.
"יהיה בסדר" הוא לחש לעצמו, רוצה להאמין בזה.
–
"ג'ואי! אתה יוצא? יש לי פיפי!" זואי דפקה בדלת וג'ואי נאנח וסגר את המים, "אני כבר יוצא, תתאפקי עוד קצת" הוא קרא, "טוב, אני מתאפקת ממש חזק" היא ענתה והוא חייך לעצמו, מנגב את גופו במגבת לפני שעטף את מותניו ופתח את הדלת, רואה את זואי משכלת רגליים בזמן שהוא עוצמת את עינייה בחוזקה, "תיכנסי" הוא אמר והיא פקחה את עיניה בחיוך ורצה פנימה, ג'ואי סגר בשבילה את הדלת לפני שהוא הלך אל חדרו, מתלבש שם.
—
אדם וג'ואי ישבו בסלון, נאנחים לעצמם בזמן שהסתכלו על הטלוויזיה, הבנות מתארגנות יותר מדי זמן בחדר, "כבר 11 וחצי!" אדם אמר בקול, "אנחנו כבר יוצאות!" מליסה קראה בלחץ, כנראה מתחילה למהר עם ההתארגנות.
—
"ואו!" אדם אמר בהתלהבות כשזואי יצאה מהחדר עם שמלה בצבע תכלת ונעלי בובה לבנות, שתי צמות קישטו את ראשה ושפתון ורדרד עם נצנצים היה מרוח על שפתיה הקטנות, גורם לחיוך הקטן שלה לזרוח עוד יותר באושר כשהיא רצה אל הבנים, "אני יפה, נכון?" היא שאלה, נוגעת בברכו של אחיה שהנהן במרץ, "הכי יפה שיש" הוא אמר לה והיא חייכה וטיפסה עליו, מתיישבת על רגליו ונשענת עליו קלות, מחייכת לעצמה כג'ואי הקפיץ מעט את רגליו, גורם לגופה לזוז מעט.
–
"הווו~" אדם אמר בחיוך כשמליסה יצאה מהחדר, לובשת מכנס ג'ינס צמוד ביחד עם חולצה שחורה מכופתרת שהייתה פתוחה מעט באזור העליון והוכנסה אל תוך הג'ינס, היא נעלה עקבים שחורים ונמוכים שהתאימו לגבוה שלה, שיערה השחור גם כן קושט בשתי צמות שהחמיאו לה והאיפור העדין הדגיש את פניה הצעירות, "איך אני נראית?" היא שאלה כשנעמדה למול הבנים, עושה פוזות וגורמת לג'ואי לגלגל את עיניו בעוד שאדם מחא כפיים ובהה באישתו בחולמניות, "יפה" בעל המשקפיים אמר בכנות מלאה ומליסה צחקקה, "אתה גם נראה נאה" היא אמרה והתקדמה אליו, מלטפת את כתפו, "ואתה מכוער כמו תמיד" היא הוסיפה ואמרה לבנה המגחך בזמן שהיא צבטה את לחיו, יודעת עד כמה שהוא יפה.
——
ג'ואי הסתכל על הטלפון שלו בזמן שאדם נסע לקניון, הוא צחקק קלות כשקרא את ההודעות מהקבוצה שלו ושל חבריו.
'ג'ואי, בהצלחה היום' טד שלח, מוסיף אמוג'י מנשק.
'אני לא רוצה ללכת' ג'ואי השיב עם אמוג'י עצוב.
'תחשוב עליי, זה יעשה לך את הזמן טוב יותר~' רוי שלח, גורם לג'ואי לגחך בבוז.
'זה יעשה לי את הזמן גרוע יותר' ג'ואי שלח ומיד אחר כך נשלחו עשרות אמוג'ים בוכים מרוי שכנראה חייך לעצמו מאחורי מסך הטלפון.
'מה אתה עושה היום?' הג'ינג'י שאל, וג'ואי הבין שהוא מתכוון אליו.
'שופינג, יאיי!' הוא שלח, אמוג'ים מבואסים נשלחו שניות ספורות לאחר מכן על ידו.
'חחח ג'ואי' המנומש השיב, 'תהיה חזק' הוא הוסיף.
'תקנה לך בגדים יפים לפגישה עם ג'סיקה~' רוי שלח וג'ואי הביט על ההודעה ונאנח, נכון, הוא צריך להזמין מתישהו את ג'סיקה לדייט, שיט.
'אשתדל' ג'ואי שלח בזמן שנגס בשפתו התחתונה, פתאום מרגיש לא בסדר עם זה שהוא אמר שהוא יצא לפגישה עם ג'סיקה, הוא לא מרגיש אליה כלום אחרי הכל.
–
"ג'ואי הגענו" מליסה אמרה וג'ואי הרים את עיניו מהטלפון שלו, מסתכל על אימו שחייכה אליו והוא חייך אליה בחזרה לפני שיצא מהרכב, הולך אל הצד השני ופותח את הדלת בשביל להוציא את זואי החוצה.
–
"קודם נלך למצוא לזואי שמלה" מליסה אמרה בחיוך, מסתכלת על ביתה הקטנה שהנהנה במרץ ואחזה בידו של אחיה, "בואו נלך" אדם אמר, גורם לאישתו לאחוז מהר בזרועו בזמן שהם צעדו לכיוון הקניון.
—
"איך אתה מרגיש עכשיו?" אדם שאל כשהוא וג'ואי ישבו בספסל מחוץ לחנות הבגדים בעוד שמליסה וזואי התרוצצו בפנים, מודדות בגדים ומחפשות דברים מעניינים.
"לגבי מה?" ג'ואי שאל, "לגבי הנשיקה הראשונה, היית מבואס ממנה" בעל המשקפיים אמר, "אה" ג'ואי ענה בלחש והמבוגר יותר הבין שבנו עדיין מבולבל, "לא משנה מה יקרה, תדע שהכל לטובה" אדם אמר בחיוך, מלטף את ראשו של בנו, "אתה חושב?" ג'ואי שאל בכנות ואדם הנהן, "אני בטוח" הוא השיב וג'ואי חייך, "אם אתה אומר" ג'ואי אמר ואדם צחקק, מחבק את שכמותיו של בנו, "לא נראה לי שהן יצאו משם לעולם" האב לחש ושחור העיניים צחק, גם הוא הגיע למצב של להאמין בכך ששתי הבנות ישארו בפנים לעוד הרבה זמן.
—–
"או, תודה באמת" ג'ואי אמר כשהבנות יצאו מחוייכות, שקיות בידיהן, "קניתי הרבה שמלות!" זואי אמרה בחיוך, מביאה את השקיות שבידיה לאחיה שהציע את עזרתו.
"זהו, קניתן את כל מה שאתן צריכות?" אדם שאל ומליסה הנהנה, "עכשיו נלך למצוא לכם משהו" היא אמרה, "שתי שניות ואנחנו נסיים" אדם אמר וג'ואי הנהן בהסכמה, וזה מה שבדיוק היה.
הבנים נכנסו לחנות, ראו את הבגדים הראשונים שמצאו חן בעיניהם, הם הביטו זה על זה, מתייעצים לכמה שניות עם עיניהם ולבסוף מהנהנים אחד לשני, "ניקח את זה" אדם אמר, נותן למליסה לבחון את המכנסיים והחולצות שהוא ובנו בחרו, "זהו, כבר החלטתם?" זואי שאלה, המומה מעט, "זהו" ג'ואי ואדם ענו ביחד, מחייכים זה לזה, "כמו אבא ככה הבן שלו" מליסה אמרה בזעזוע וציקצקה מעט בזמן שלקחה מהם את הבגדים, גורמת לאדם לשמוח מהמשפט הזה, כן, אומנם ג'ואי הוא לא הבן הביולוגי שלו, אבל ג'ואי עדיין הילד שלו והוא אוהב אותו נורא, לא פחות מבתו הביולוגית.
—
"זהו, עכשיו כולם מרוצים ומאושרים" בעל המשקפיים אמר בחיוך והם צחקקו קלות.
"אמא אני רוצה!" זואי אמרה והצביעה על מתקן של מכונית שהייתה ליד מכונת צילום, "טוב" מליסה אמרה והקטנה רצה לשם, כבר מתיישבת ומחכה שהם יגיעו.
–
מליסה הכניסה מטבע, מאפשרת למכונית להתחיל לזוז ולנגן מנגינה שמחה וזואי הקטנה התלהבה כל כך שהיא צחקקה בקול, מסתכלת על הטלפון של אדם כשאביה התחיל לצלם אותה בגאווה.
–
ג'ואי חייך והביט עליה, הוא הסתכל על השעון שבטלפון שלו, עוד שעה וחצי הוא צריך להיות במחויבות שלו.
—-
"בוא נראה את התמונות" ג'ואי שמע קול מוכר יוצא ממכונת הצילום, הוא הביט עליה ואז ראה שהווילון זז הצידה.
הוא פער את עיניו כשראה את לורי יוצאת משם בחיוך, מופתע לראות אותה, הוא עוד יותר היה מופתע לראות את איאן יוצא ממנה גם כן, הוא לעומתה לא היה נראה כל כך מחוייך.
"או!" זואי אמרה לפתע, "אני רוצה לרדת!" היא אמרה באושר, "עדיין לא סיימת" מליסה אמרה בחיוך, אבל אז ביתה הצביעה בדרמטיות על האזור לצידה ומליסה הסתכלה הצידה ופערה את עיניה, לאחר מכן היא הביטה על ג'ואי שהיה נראה חסר מילים.
"מה קרה?" אדם שאל וכשמליסה לא ענתה לו הוא הלך אל זואי והוריד אותה מהמכונית שעוד המשיכה לזוז, "אני הולכת להבהיל אותו!" זואי אמרה בחיוך, "לא זואי!" ג'ואי לחש בצעקה, אבל הקטנה הייתה כל כך נרגשת והיא רצה אל שני האחראים של ג'ואי שעמדו ליד המכונה, לורי הביטה על התמונות שצילמו ואיאן עמד לצידה.
—-
"ואאה!" זואי צעקה ואחזה ברגלו של איאן שקפץ לרגע, "מה זה?" הוא שאל בהפתעה ולורי הביטה על הילדה בשאלה, היא הייתה מוכרת לה.
–
"אוי אני כל כך מצטערת" מליסה אמרה מהר, מרחיקה את זואי אחורנית ומרימה אותה, "זואי, זה לא מנומס!" מליסה אמרה ברוגז, אבל בתוך תוכה היא התאפקה שלא לצחוק, הפרצוף המבוהל של איאן היה די משעשע.
איאן כיווץ את גבותיו, "אמא של ג'ואי?" הוא שאל וג'ואי פער את עיניו עוד יותר והסתתר מאחורי אביו המבולבל שלא הבין כלום, "מי אלו?" אדם שאל בלחש, "איאן ולורי, האחראים שלי" שחור העיניים אמר ואדם פתח מעט את פיו בהבנה, "אז נלך להגיד להם שלום" אדם אמר בחיוך והתקדם, משאיר את בנו להביט בזעזוע על המתרחש.
–
"אתה זוכר אותי" מליסה אמרה בחיוך, "כן" איאן אמר ושלח את ידו קדימה, רוצה ללחוץ את ידה של מליסה והאם עשתה את המבוקש ולחצה את ידו, מיד אחריה היא לחצה את היד של לורי, "אני מקווה שהיחסים בניכם מתקדמים" מליסה אמרה בחיוך ולורי גיחכה, "כמובן" המתולתלת אמרה וחיבקה את זרועו של איאן שהיה נראה לא מרוצה מהמגע.
"זואי?" איאן שאל וניתק את המגע של לורי ממנו, "כן, זאת אני!" זואי אמרה בהתלהבות, "הבטחתי לג'ואי שאני אבהיל אותך בפעם הבאה שאראה אותך, ו-ואז…ואז ראיתי אותך והבהלתי אותך" זואי אמרה בהתרגשות, מדברת מהר אבל מספיק ברור בשביל שכולם יבינו ויצחקקו, חוץ מג'ואי כמובן שנתקע מאחור בתקווה שלא ישימו לב אליו.
"או אני מבין" איאן אמר בחיוך, שולח את ידו קדימה ונוגע בראשה של זואי, "צמות יפות" הוא אמר בחיוך ומליסה הביטה עליו בפליאה, מטורף לחשוב שהוא לא רואה, "אמא עשתה לי!" זואי אמרה בהתרגשות, מסתכלת על אביה שנעמד לצידן.
"נעים להכיר, אני אדם, אבא של ג'ואי" בעל המשקפיים אמר, "או, נעים להכיר, איאן" איאן אמר בחיוך, לוחץ את ידו, הוא יודע שהוא לא האב הביולוגי של ג'ואי, אחרי הכל הם קיבלו במרכז לעיוורים את התיק של ג'ואי ושם הכל היה כתוב.
"נעים מאוד, אני לורי" לורי אמרה בחיוך, לוחצת את ידו של אדם.
–
"איפה ג'ואי?" איאן מיהר לשאול וג'ואי נגס בשפתו התחתונה, יודע שזה הסוף שלו, "הוא פה" זואי אמרה בחיוך ואז הסתכלה על ג'ואי, "ג'ואי, חבר שלך כאן!" היא אמרה בהתלהבות, גורמת לאיאן לחייך ולאחרים לצחקק בעוד שג'ואי חיפש איפה לקבור את עצמו.
"בוא ג'ואי" לורי אמרה כשראתה את חום השיער שחייך באילוץ והתקדם אליהם באיטיות, "ה-היי" ג'ואי מלמל בלחש והוריו הסתכלו עליו בהפתעה, ממתי ג'ואי שלהם כזה בישן ושקט?
"היי ג'ואי" איאן לחש בחיוך מרוצה, "עוד מעט מתחילה העבודה" האיאן הוסיף, "כן…" ג'ואי מלמל, מתקשה להביט בעיניו של איאן המחוייך שכבר הבין שג'ואי מובך.
"אנחנו בטח מפריעים לכם" ג'ואי אמר בחיוך כשהצליח למצוא פתרון טוב לאיך לברוח מאיאן כמה שיותר מהר, "הם בדייט" ג'ואי אמר בחיוך למליסה, "אנחנו-", איאן התכוון להגיד שהם לא בדייט, "או, איזו חסרת טאקט אני, אני כל כך מצטערת" מליסה אמרה במהירות, לא מאפשרת לאיאן לדבר, "אנחנו נלך" היא הוסיפה.
"ביי ביי" זואי אמרה בעצבות, מחייכת כשאיאן ולורי נופפו לה והיא חשבה לרגע לפני שלחשה בביישנות משהו למליסה שהנהנה אליה.
–
"איאן?" האם שאלה, "כן?" איאן ענה בחיוך, "זואי רוצה לחבק אותך, היא יכולה?" מליסה שאלה וגו'אי השתעל מעט בחוסר אמונה, "כן בטח" איאן ענה ופרש מעט את ידיו, אוחז בזואי כשהרגיש את גופה.
–
"אתה חמוד" זואי אמרה בחיוך, מחבקת את איאן שצחקק לעצמו, "כל החברים של ג'ואי חמודים" היא אמרה בהתלהבות, "נכון ג'ואי?" היא שאלה, "כ-כן" ג'ואי מלמל ונגס בשפתו התחתונה, גורם לאיאן להתאפק שלא לצחוק, הוא בטוח שג'ואי לא שכח את מה שקרה אתמול, ואת האמת, שגם הוא לא שכח את זה, אפילו לא לשנייה אחת, אפילו שכל היום הזה לורי גררה אותי לקניות איתה, כל מה שהוא חשב עליו זה איך להציק לג'ואי בשביל להיות איתו קצת יותר זמן.
–
"בואי זואי, אנחנו מפריעים להם" אדם אמר בחיוך, מתכוון לקחת את ביתו מידיו של איאן, "אני רוצה שג'ואי ירים אותי" זואי אמרה בחיוך וג'ואי השתנק לרגע, "אני?" הוא שאל והיא הנהנה, "כן, אתה גם צריך לתת לחבר שלך חיבוק!" היא אמרה, עדיין לא מבינה שאיאן הוא לא באמת חבר שלו.
"אנחנו לא חברים ככה שאין צורך בחיבוק" ג'ואי אמר במהירות, מפתיע את הנוכחים עם הטון המעט כועס שלו בזמן שהוא התקדם אל איאן וזואי, "בואי" הוא אמר ואחז בצדי צלעותיה, נוגע בטעות בזרועו של איאן תוך כדי.
"זה לא יפה ג'ואי" זואי אמרה בעצב כשעברה אל ידיו של אחיה, "אתה מעליב את איאן" היא הוסיפה וג'ואי נאנח והלך אחורנית, "זה בסדר זואי, ג'ואי לא רוצה להודות בזה אבל אנחנו חברים טובים" איאן אמר לה בחיוך, מצליח להבין איפה היא לפי זווית הקול והוא קרץ לה.
ג'ואי החליט לא לענות והוא רק הביט על הוריו שהביטו עליו בשאלה, "בואו נלך" הוא אמר להם ומליסה נאנחה, מבינה שכנראה ג'ואי לא מרגיש בנוח בנוכחות שני האחרים, "אנחנו נלך, שמחתי לפגוש אתכם שוב" שחורת השיער אמרה בחיוך, "להתראות" איאן ולורי אמרו יחדיו, "ניפגש ג'ואי" איאן אמר בחיוך משתובב וג'ואי רק כחכח בגרונו, הוא היה הראשון ללכת מהם ביחד עם זואי, אחריו אדם ומליסה הלכו גם כן.
—
"ההורים שלו נראים צעירים" לורי אמרה בחיוך, היא לא באמת התרכזה בתיקים של הפושעים הצעירים כמו שאיאן התרכז, ככה שהיא לא ידעה שהם באמת צעירים, "יש לו אמא יפה ואבא נאה, לא פלא שהוא נראה טוב" הבלונדינית אמרה בחיוך, חוזרת להסתכל על התמונות שלה ושל איאן.
"חבל שלא חייכת!" היא אמרה בהתבכיינות, מסתכלת עליו כשהוא לא השיב לה, "איאן?" היא שאלה כשהבינה שהוא מרוכז במחשבות, "אה?" הוא שאל כשיצא מהבועה שלו, "היית צריך לחייך בתמונה" היא אמרה בעצב, מחליטה לא לשאול אותו על מה הוא חושב, "זה כי גררת אותי לבוא לכאן" הוא מלמל ברוגז, אחרי הכל היא אמרה לו שהיא ישירות מהקניון הולכת אל העבודה, ככה שלא הייתה לו ברירה אלא לבוא איתה, לא מתכוון שהנהג הפרטי שלו יקח אותו למקום העבודה שלו.