סֻכָּרִיָּה

אני בן 8, כבר 3 שנים שאני נהנה מהסוכריות של סבתא. כי אין על המאכלים של סבתא, אין – אין. לפעמים אמא מקנאה אבל אני מרגיע אותה ואומר לה: "אמא, די, גם את מבשלת מעולה.", ובכל זאת, כשסבתא עורכת את השולחן לארוחת שבת, וכשסבתא מפנה את הכלים של אחרי הארוחה, וכשסבתא מוציאה את הקופסה הסודית מהמדף הגבוה שאני לעולם לא אגיע אליו… אני יודע. זה מגרה. אותי זה פשוט מדהים.
לסבתא שלי יש את הסוכריות הכי טעימות בעולם, ואני מסוגל להסתובב בכל השכונה לצעוק את זה. השילוב של השוקולד והפטל נמסים בתוך חלל הפה, למי עוד יש סבתא כזאת?

אני כבר בן 13, בר מצווה – הא? קיבלתי גיטרה ופסנתר, התחלתי לנגן. אמא אומרת שאני נגן מצטיין. הסוכריות של סבתא בהחלט טעימות, אבל לא יודע, זה כבר לא עושה לי משהו. לא כמו פעם בכל אופן. אני יותר אוהב סטייקים וצלעות כבש, זה הרבה יותר טעים, בתכל'ס. סבתא לא נעלבת, היא יודעת שתמיד אוהב את הסוכריות שלה, זה פשוט שעכשיו יש לי מקום לעוד דברים. זה, זה הכל.

אני בן 19, עשיתי שנת שירות ועזרתי לנוער בסיכון, סיימתי את התיכון בהצטיינות. אני הכי אוהב פויקה, זה מדהים. לשבת עם החבר'ה הטובים ששיחקתי איתם אז כדורגל במדרחוב, לשכב על שפת החוף ולהרגיש את המים באוזניים כשהגאות מגיעה. אין על פויקה, תענוג.
תכף אתגייס לצבא, אני מתגייס לחטיבת הנח"ל – אני רוצה להיות קצין. אגב, יש לי גם חברה. החלטתי שאני מנסה להימנע ממתוק, זה פשוט לא בריא, ככה היא אמרה.

אני בן 24, השתחררתי לפני שנה מהצבא, אני אחרי הטיול הגדול. הכרתי אנשים, בחורות, חוויות, שיגעונות. מה לא עשיתי שם. תכף אתחיל ללמוד רפואה, אז יאללה – אחלו לי בהצלחה!

אני בן 36. משהו חסר לי. מוזיקאי מצטיין, תעודת הצטיינות, שירות בצבא ומה לא עשיתי בחיים חוץ מתואר ברפואה? אה, שיט. גם את זה. אבל דבר אחד חסר לי, דבר אחד תמיד יחסר לי, הטעם המתוק הזה של השוקולד והפטל מעורבב עם קילו של אהבה.
חוץ מזה, אל תחפשו אותי יותר, אני הולך לעורך דין לבקש את מתכון השוקולד שנשאר מהלהבה שכבר מזמן כתבה.