המנקה

היא לא רצתה לנקות עוד בתים. הספיק לה אלה שניקתה. יכלה לנקות עוד ולהרוויח יותר אבל היא החליטה שהיא לא עבד של עבודה ובטח לא אחת כזאת שהיתה גומרת אותה פיזית. עם השנים היא גילתה שהשקט הפנימי הרבה יותר חשוב לה יותר מאשר לעבוד בלי הפסקה רק כדי שיהיה לה כסף לטוס לחו"ל בשביל הפסקה.
הזמן שהקדישה לעבודה בניקיון איפשר לה לחוות חופש כל יום.
מדי פעם הגיעו אליה כל מיני בקשות לנקות עוד בתים והייתה עונה בשלילה.
יום אחד כשהחליטה להפסיק לנקות את אחד הבתים חשבה…
טוב, אעשה משהו שאני אוהבת ביום שהתפנה לי ולא אמהר לקבל בית אחר במקום הבית הזה וכך המשיכה עוד תקופה לסרב להצעות נוספות שהגיעו אליה.
עד יום אחד, שהציעו לה הצעה אחת שתפסה אותה בהפתעה.

איש מקצוע מסוים עבד באחד הבתים שניקתה והוא בעצמו ניגש אליה ואמר בטון גברי כזה שקובע עובדה: אני צריך מנקה. אין לי זמן לנקות את הבית, תרשמי את הטלפון שלי, אני מחכה לטלפון… איזה יום פנוי לך?
היא נאלמה. משהו עמוק בתוכה הסתכל עליו וממש לא רצה להסכים אבל הפה שלה דיבר אחרת. ענתה לו בהססנות מגומגמת: טוב, אהיה איתך בקשר יותר מאוחר ונתאם יום.
(מה פתאום הסכימה??? משהו גדול ממנה החליט בשבילה).
מאוחר יותר באותו יום סימסה לו וקבעו לשבוע שאחרי.

הוא הדריך אותה בטלפון איך להגיע , הוא גר בעיר ברחוב צדדי. היא החנתה את האוטו שלה בין עצי זית, נדמה שזה מושב באמצע העיר. יצאה מהאוטו והלכה לכיוון הבית שלו לראות מה מצפה לה.
הוא סיפר לה שאלו נישואים שלישיים שלו. נישואים שניים של אשתו. וגרים איתם גם הילדים שלה וגם הילדים שלו. חמישה סה"כ.
הם שוכרים בית גדול כדי שלכולם יהיו חדרים משלהם. הם צריכים הרבה חדרים כדי שכל ילד יקבל חדר לבד.
הם מתפשרים על מצב הבית כי בית במצב טוב בגודל הזה היה עולה לפחות פי 2.
היא נכנסה לבית וחשכו עיניה.

זה אכן בית ענק, שתי קומות, הרבה חדרים, עובש כמעט בכל החדרים, דלתות שבורות, ארונות שחורים מרוב לכלוך ואחרים שבורים, תריסים שבורים. מקרר שחור, ביצים שנפלו לריצפה ונישברו ונשארו בריצפה עד שפשוט התייבשו, מראות שאי אפשר לראות בהן מרוב כתמים, נזילות מהגג, מגבות רטובות זרוקות על הריצפה, מעקה שבור, חול ולכלוך על המיטות ועוד המון לכלוך ובלאגן.
את חדר השינה שלו ושל אשתו הוא הפך למין דירה קטנה עם ערסל, טלויזיה, קומקום חשמלי, מכונת קפה, חטיפים, מקרר… הכל כדי שחלילה לא יצטרך לסבול יותר מדי את התוספת שאשתו הביאה איתה לנישואים השלישיים שלו והשניים שלה או לסבול את הילדים שלו.
הוא בכלל לא מסתובב בבית אלא רק נמצא בחדר שלו. והוא מחביא מהילדים חטיפים בשירותים. כן, בשירותים! כשניקתה מצאה חלק מהם פתוחים שם.
היא ניסתה לומר לו בעדינות שלפחות יוציא אותם משם כי הם טמאים, לא ראויים למאכל אדם, הוא ענה לה: מה את מתרגשת, אני אוכל ושותה כשאני יושב בשירותים. מצפה לה.
הוא סיפר לה שאלו נישואים שלישיים שלו. נישואים שניים של אשתו. וגרים איתם גם הילדים שלה וגם הילדים שלו. חמישה סה"כ.
הם שוכרים בית גדול כדי שלכולם יהיו חדרים משלהם. הם צריכים הרבה חדרים כדי שכל ילד יקבל חד
הוא אמר לה שהוא נועל כל הזמן את הדלת של החדר שלו שהילדים לא יכנסו ושאת הדלת של השירותים הוא אף פעם לא סוגר. אף פעם. פעם אחת היא עלתה לקחת מגב מהקומה השניה ושמעה אותו בשירותים כי הדלת היתה פתוחה.

היא ידעה, כשאנשים חיים ככה, בבית שלא ראוי למגורים ואוכלים אוכל שלא ראוי למאכל זה הרס. הרס של הנשמה. היא לא הופתעה לראות שיש להם כל כך הרבה קשיים בחיים בכלל ובזוגיות בפרט. זעזעו אותה התפיסות שלהם והתרבות שלהם. הם התנהלו כמו חיות.
ועם כל זה, גילתה שהיא מסוגלת להתגבר על הרתיעה בתוכה ולהכניס אור לבית הזה. פלא שלא יכלה להסביר.

3 פעמים היא הגיעה לשם לנקות.אחרי הפעם הראשונה שהגיעה ועבדה קשה מאד, הבית נראה טוב. עד כדי כך שהאשה הייתה בשוק שהבית יכול להיראות ככה.
בפעם השניה שניקתה, הסתבר שבשישי קודם הם יצאו לבלות ואשתו שכחה את המפתחות של הרכב שלה אצלו באוטו. כשהיא קלטה את זה היא עלתה לקומה השניה, לחדר שלהם, סגרה אחריה את הדלת, התקשרה אליו וצרחה עליו צרחות איימים שיעזוב מיד את כל מה שהוא עושה ויחזור לתת לה את המפתחות!

היא הייתה המומה. זה ההיפך הגמור ממנה. היא לא מבינה איך זה קורה שכל פעם מחדש אותם אנשים, אותם טיפוסים נאלחים נכנסים לחיים שלה?
ניקתה וחשבה.

יש קווים מקבילים בינו לבין בן הזוג האחרון שלה, קודם כל בגובה, במראה הפיזי, באופן הדיבור, ברקע התרבותי, בחוסר הניקיון.
ובכלל, גברים כאלה תמיד פנו אליה, אלימים כאלה, תמיד התחילו איתה. כשהם דיברו אליה יפה זה נגע בה והלב הרחמן שלה יכל לראות את הצד הטוב שלהם.
אבל הפעם, באמת שהרגישה שעלו מים עד נפש. היא לא יכלה להמשיך שם עוד רגע אחד!
ניקתה וחשבה וניקתה וחשבה.
מה לעשות?
היא החליטה שזהו! לכאן היא לא חוזרת! ברגע שהיא מסיימת לנקות כאן היא יותר לא חוזרת.
והחליטה שזהו! היא מצהירה בקול רם שהיא הבינה את השיעור והיא לא מוכנה יותר שיגיעו אליה גברים כאלה! ושהיא תשים להם גבולות נחרצים וקשים! ולא תרחם עליהם כי יש בהם גם צד טוב כי הם לא מתאימים לה! והיא תפסיק להתפשר כי זה לא מתאים לה! היא לא תהיה יותר נחמדה לגברים כמו שהייתה עד היום. היא לא תימס כשגבר מחמיא לה! היא תעמוד מולו בביטחון! היא רוצה בשבילה את הטוב ביותר ולא פחות מזה!! מגיע לה לקבל את הטוב ביותר!
היא עצרה את העבודה ועמדה והצהירה בקול! סיימתי פה! אני יותר לא חוזרת לנקות פה. וסיימתי את העבודה מול כל הגברים הנאלחים האלה! הבנתי את השיעור. זהו!

עברו 3 דקות ונשמעה דפיקה בדלת.
פתחה וראתה נציג של חברת חשמל ששאל: את בעלת הבית? ענתה שהם לא נמצאים.
הוא אמר: חבל, והושיט לה דף.
הודעת ניתוק.
הרהרה לעצמה בהודיה, איזה בורא מדויק. נותן לי גושפנקה על הניתוק, גם מהעבודה פה וגם מהגברים האלה.