חלומות- פרק 6

סאלי כבר התחילה להצטער על כך שנכנסה לחור.
בהתחלה היא התערבלה באוויר, כמו עפיפון ברוח חזקה מדי, עד שהיא מצאה דרך להתכווץ כמו קיפוד ולהישאר במקום. היא ניסתה להסתכל מסביב. היא ראתה ערבוביה של דברים צבעוניים.
ועכשיו נדמה לה שהיא נמצאת בחור כבר שעות.
מוזר, היא לא הרגישה כאילו היא זזה בכלל, אבל כל הדברים ברקע זזים כאילו שהיא עוברת על פניהם בנסיעה. השער החום שלה התעופף אחורה. אבל היא עדיין לא הרגישה כאילו שהיא זזה.
היא ספרה עד עשר, והחליטה להשתחרר מתנוחת הקיפוד המטופשת שלה.
לא, אין שום התערבלויות.
היא הסתכלה למטה- היא עמדה על אוויר.
היא צחקה, והמשיכה ללכת, עד שהיא התנגשה במשהו קשיח מאוד.
מדרגה.
היא עלתה על המדרגה הראשונה.
והשנייה.
והשלישית.
והרביעית.
היא התכוונה לעלות גם על המדרגה החמישית, אך לא הייתה קיימת כזו, והיא נפלה על האוויר הקשיח.
סאלי קיללה בשקט וסידרה את שיערה החום ואת חולצתה הירוקה.
היא המשיכה ללכת בחוסר סבלנות, צולעת מעט.
באמצע הדרך, נמאס לה. היא הייתה בטוחה שעבר כבר כמעט יום שלם.
היא הסתכלה בשעונה הסגלגל, ולהפתעתה- עברו רק שתי דקות.
היא קימטה את מיצחה. טוב, כנראה שהזמן עובר לאט בחורים מוזרים.
היא המשיכה ללכת, ולאט לאט הגבירה את קצב הליכתה, עד לריצת ספרינט.
היא הייתה כל כך מרוכזת בריצה, עד שהיא לא שמה לב שהיא נופלת.
היא הסתכלה למטה בבהלה. נחל קטן ודי עמוק, בערך כמו בריכה.
היא התכווצה שוב לצורת הקיפוד.
ספלאששש! סאלי נחתה ישר לתוך המים.
היא שחתה עד קצה האגם, יצאה ממנו וסחטה את שערה בעצבנות.
היה לה ממש קר, ובגדיה היו רטובים לגמרי. היא הסתכלה קדימה.
מולה עמד בית עץ גדול.
היא הסתכלה למעלה. היא לא ראתה שם שום חור- רק שמיים אפרפרים ומעוננים. מאחוריה היה שדה ריק, והקור כבר התחיל להיות בלתי נסבל.
היא משכה בכתפיה, וצעדה לעבר בית העץ.