המתאגרפת: פרק 9

הגעתי לחדר ותוך שתי שניות נרדמתי על המיטה.
לא היה אכפת לי מכלום. רציתי רק לישון במשך זמן רב אך לצערי הבוקר הגיע מוקדם מדי. ואיתו גם מים קרים שנשפכו עליי.
"אהאההה מה אתם נורמלים?" המים היו קפואים. קמתי במהירות מהמיטה. אני מתארת לעצמי שהייתי נראית נורא.
"מצטערים זאת הייתה הדרך היחידה להעיר אותך. אם תאחרי לאימון שלך עם טיילר הוא יכעס עלינו."
"עדיין לא הייתם חייבים לעשות זאת! כולי מים אוף."
"לפחות את לא צריכה להתקלח."
"תודה מופיסי ממש מנחם.. דרך אגב, אתם לא יוצאים לאנשהו? יש לכם יום חופש לא?"
"כן.. אנחנו הולכים לאסוף את אנריקה ומוקי מהשדה תעופה. הם חוזרים מהביקור אצל משפחתם."
"סוף סוף הם באים. תמסור להם דש ממני.. וסליחה שלא יכולתי לבוא."
" דרך אגב…" שנדבר על אתמול?" מופיסי וסקיי הסתכלו עליי במבט רצחני.
"אין ממש על מה. איכשהו הגעתי למסיבה בטעות והחלטתי להישאר שם קצת…"
"עם אריק? לאני אני באמת ממליץ לך להתרחק ממנו. הוא מסוכן." סקיי היה עצבני. כנראה שהוא באמת לא אוהב את אריק.
"לא הייתי איתו. הוא סתם נדבק אליי, מה אתה דואג."
"אם את אומרת… רק שתדעי שעשית לעצמך פדיחות רציניות."
"באמת? אוי ואבוי. איך אני אפגוש עכשיו את טיילר?"
התארגנתי מהר והלכתי לחדר האימונים. טיילר עדיין לא היה שם.
ישבתי על הספסל וחיכיתי לו.
_____________________
"מיס קמבל קראת לי?"
"כן טיילר, בוקר טוב. שב. אני רוצה לדבר איתך."
"יש לי אימון עם לאני אז אני די ממהר…"
"זה לא יהיה ארוך. רק רציתי לשאול אותך אם יש התקדמות? אנחנו כבר צריכים לספר לה על הזהות האמיתית שלה."
"אני לא חושב שזה רעיון טוב. אולי נחכה עם זה עוד קצת?"
"טיילר אין לנו זמן. אנחנו צריכים למצוא דרך חדשה שבה נוכל להתמודד מול בני האופל. ולאני היא הדרך הזאת."
"איך את כל כך בטוחה שהיא תרצה להיות חלק מאיתנו בכלל?"
"בסופו של דבר היא תבין שהמקום הבטוח שלה הוא לצידנו. לצד בני מינה. זה יקח זמן אבל זה יקרה."
"אני אנסה לספר לה היום. ומיס קמבל? אל תערבי את אריק בזה. הוא רק יגרום ליותר בלגן ולחץ."
"אריק הרבה יותר לחוץ ממך. אני לא אתפלא אם הוא כבר ניגש אליה."
"הוא ניגש. הוא בילה איתה אתמול באיזה מסיבה שהוא ארגן…"
"בילה איתה? במסיבה? אני אמרתי לו כבר אין ספור פעמים שאסור לו לארגן מסיבות בבית ספר. הוא מהווה דוגמא רעה לתלמידים שלו בתור מאמן."
"ספרי לי על זה…"
"אריק אתה צריך לבדוק מה הוא אמר ללאני אתמול."
"למה אני? את לא יכולה להגיד לאחד העוזרים שלך? את יודעת שאני לא מת עליה."
"אתה המאמן שלה. כבר פיתחת אמון אצלה. היא סומכת עלייך."
"על מה את מדברת? היא שונאת אותי."
"תשמור עליה טיילר. היא הרבה יותר יקרת ערך ממה שאתה חושב שהיא."
____________________
"בוקר טוב המאמן. איחרת ב5 דקות…"
טיילר היה נראה מתוח מאוד. שיערו היה פרוע והיו לו עיגולים שחורים מתחת לעיניים, הוא לא היה במיטבו.
"כן אני יודע. מצטער הייתה לי בעיה כלשהי."
"לגבי אתמול, אני-"
"אני רק אגיד לך שלא היית צריכה להשתכר בצורה כזאת. חוץ מזה שאת קטנה מדי בשביל זה לא? חבל, את תסבלי כל היום מכאבי ראש."
"אני יודעת שהתנהגתי בצורה לא ראויה… מצטערת."
"את תמיד מתנהגת בצורה לא ראויה. זאת הבעיה איתך. בכל מקרה, רציתי לשאול משהו. מה אריק אמר לך? זאת אומרת… הוא מאמן כאן. בדיוק כמוני. אני צריך לדעת אם הוא עבר את הגבול איתך."
"אני לא זוכרת."
באמת לא זכרתי. כל מה שאני זוכרת מאתמול זה שהגעתי למסיבה, שאריק היה שם איתי ושהייתי שיכורה רצח. אה ושהקאתי על מופיסי וסקיי.
"את לא זוכרת? אוקיי. במידה ותיזכרי תפני אליי."
הוא עשה רושם שזה לא מעניין אותו, אבל הוא רצה לדעת על מה דיברתי עם אריק? למה זה אמור לעניין אותו בכלל?
"טוב בזבזנו מספיק זמן. בואי נתחיל באימון."
היה מוזר להיות איתו לבד. מופיסי וסקיי היו חסרים.
"נתחיל בנוהל. 100 שכיבות סמיכה, 50 כפיפות בטן ו7 סיבובי ריצה."
הייתי עדיין טיפה מסוחררת מכל האלכוהול ששתיתי אתמול. אין לו רחמים?
"בקצב הזה את תסיימי מחר."
"אולי נתאמן יותר מאוחר? הראש שלי לא מפסיק להסתובב."
"בעיה שלך. אל תצפי ממני שאני אתחשב בך. זה העונש שלך." נשמתי עמוק והתאפקתי לא להתפרץ עליו. שמתי את כפפות האגרוף ועליתי על הזירה. טיילר היה כל כך גבוה ושרירי, הוא לבש קפוצון שחור, חזהו השרירי בצבץ מתוכו. הוא הסתכל עליי ברצינות, החזות שלו הלחיצה אותי. כמו תמיד.
——————————————-
"היום נעבוד על הטכניקה שלך. שמתי לב שאת חזקה. מאוד אפילו. הבעיה היא שאת משקיעה יותר מדי כוח. תנסי לשחרר את התנועות שלך קצת. אחרת את תעמיסי על עצמך."
"זהו ש.. אני לא שולטת בזה. זה פשוט מתפרץ."
"אני יודע, אבל אני יכול לעזור לך. לשלוט בו. להשתמש בו בצורה הנכונה."
"איך אתה יודע? אף פעם לא אמרתי לך את זה."
"שמתי לב לזה לאני."
"להזכירך את כיסחת את סקיי בקלות לפני כמה זמן. זה לא סוד שאת חזקה בצורה יוצאת דופן."
לפחות הוא מודע לכך…
"הייתי רוצה ללמוד איך לשלוט בו, אבל זה לא יעבוד."
"תיגשי אל השק איגרוף. תנסי להפעיל כמה שפחות כוח באגרוף שלך." ניגשתי אל השק אגרוף, כיווצתי את אגרופי וחבטתי בשק.
זה לא צלח. השק אגרוף פשוט התפוצץ. כל הבפנים שלו ליכלך את כל האולם. הייתי נבוכה.
"אויש, אני מצטערת" התכופפתי אל הרצפה כדי לנסות לאסוף את הליכלוך. "הפעלתי יותר מדי כוח. אמרתי לך שזה-"
לפתע טיילר התקרב אליי והחזיק לי את היד. ידו הייתה מזיעה אך חמימה. פעימות לבי התחזקו. הוא עיסה לי בעדינות את היד על מנת לשחרר אותה. הרגשתי קצת לא בנוח. "תרפי את האגרוף שלך. תשחררי את היד שלך. תנסי עכשיו."
"אתה יודע שבגללי כרגע אין שק אגרוף…"
"אני אדאג לחדש. בינתיים תתאגרפי איתי."
"מה?"
"מה את בשוק. מכיוון שהרסת את השק אגרוף, תתאגרפי איתי."
"בטוח? זה יכול להיות כואב."
"אל תדאגי אני אעמוד בזה."
הרפיתי מהלחץ ביד כמו שטיילר אמר והתקרבתי אליו. אחרי כמה שניות הכיתי אותו ישירות בבטן. חיוך קטן קטן הופיע על פניו. מעניין אם זה כאב לו.
"תתקרבי. אל תתרחקי מהיריב שלך יותר מדי."
זזתי עם גופי במהירות בכוונה לתקוף אותו אבל הוא סובב אותי אליו. יכלתי לשמוע את נשימותיו המהירות, ידו החזקה עברה במהירות על עורפי. לרגע שכחתי איפה אני נמצאת. לפתע הוא דחף אותי בחוזקה אל קצה הזירה על מנת לעורר אותי אך נשארתי יציבה. "ריכוז! את לא מספיק מפוקסת." ניסיתי להפעיל את הכוח שלי בהדרגה ולהתרכז במהלכים שלי עד שהוא הפסיק אותי.
"זה היה טוב. הצלחת להפעיל פחות כוח. עם תמשיכי
ככה תוכלי לשלוט בו בקלות בקרוב."
אפשר להגיד שזה היה האימון הטוב ביותר שהיה לי עד עכשיו. אמנם הייתי עם כאבי ראש נוראיים אבל שמחתי שסוף סוף יש לי אפשרות ללמוד איך לשלוט בכוח שלי.
"תצאי להפסקה של 15 דקות ואז נמשיך."
התרחקתי מהאולם אל כיוון היציאה ולפתע הוא עצר אותי.
"כן?"
"אני צריך לספר לך משהו. אני לא יודע איך תגיבי לזה אבל לאני, את-"
לפתע מישהו נכנס אל האולם. שמעתי את צעדיו המתקרבים. זה היה אריק. הנודניק הזה.
"סליחה שאני מפריע לכם כן? אבל הגיע הזמן."
"אריק אני בדיוק התכוונתי לדבר איתה על זה. אני לא צריך את העזרה שלך."
"אני אגיד את זה הרבה יותר טוב ממך. צריך שמישהו יפחיד אותה קצת לא?"
לא הבנתי מה קורה. מה הם צריכים לספר לי?
"המאמן על מה מדובר?" הוא סובב את מבטו אליי. "לאני יכול להיות שהיינו צריכים לתת לך יותר זמן אבל אין לנו."
"אתה יכול להיות קצת יותר ברור?" שאלתי בבלבול.
"הגיע הזמן שתצטרפי אלינו. אל שאר בני מינך."
"בזכות החוזק היוצא דופן שלך, אנחנו יכולים לגבור על האנשים הרעים שמנסים לנצל את כוחנו למטרות זדוניות. תעזרי לנו."