הוּא רַק קוֹלָב

הוּא אַבָּא לִילָדָיו,
הוּא כְּבָר סָב לִנְכָדָיו,
אַךְ לְאִשְׁתּוֹ הוּא רַק קוֹלָב,
אוֹ גָּרוּעַ מִזֶּה, סְתָם אֵיזֶה וָו.

"תַּחֲזִיק לִי!", הִיא פּוֹקֶדֶת עָלָיו,
"לֹא תֶּכֶף! … – מִיָּד וְעַכְשָׁו"!
וְהוּא דָּרוּךְ וְזָמִין לְמַלֵּא אֶת הַצַּו,
גַּם בַּקּוֹר גַּם בַּשָּׁרָב,
וְגַם, לֹא עָלֵינוּ, כְּשֶׁתָּפוּשׁ לוֹ הַגַּב,
וּבְקֹשִׁי יָכוֹל לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו,

אֶת מָה שֶׁנָּתְנָה הוּא לוֹפֵת בְּיָדָיו,
אִם אֶפְשָׁר, תּוֹלֶה עַל כְּתֵפָיו.
וְלָהּ, זֶה בָּרוּר מֵאֵלָיו,
לְדִידָהּ, זוֹ תַּכְלִית חַיָּיו,
עַד שֶׁיִּשְׁכָּב עִם אֲבוֹתָיו.
כְּלָל לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁהוּא נֶעֱלַב.

עַל כֵּן, דֶּרֶךְ אַגַּב,
אֵין זֶה מַפְתִּיעַ, שֶׁבַּעֲרֹב יָמָיו,
בְּיוֹם קוֹדֵר אֶחָד שֶׁל סְתָיו,
הוּא נֶעֱלַם עַל עִקְבוֹתָיו
וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא שָׁב.