בוחרת שתיקה

קצת דואגת לך, קצת הרבה
חושבת עליך,
מוצאת שיותר מדי.
מרגישה את הצורך, הרצון העז -לבדוק לשלומך.
בוחרת שלא.
מה הטעם?
בוחרת שתיקה.
משתגעת ממחשבה. מהרצון.
לא יהיה לה בסיס
לא תבוא אליי אם קשה , לא תאחוז את היד שאושיט,לא תשתף שאקשיב, לא תתן ללטף שום כאב, לא תכיל גם את זה שבתוכי.
אז למה?
למה אני עוד חושבת עליך? למה עוד בוער בי להציל אותך מעצמך?
אתה לא צריך אותי. רוצה להאמין שגם לא רוצה.
לא רציתי אף פעם לתקן אותך, רק להיות שם. בשקט. להושיט את היד, ללטף כשכואב, לחבוש פצעים ישנים-אולי גם חדשים, להניח את הראש, ולנשום-בשקט.
פעם אמרת לי, שאתה לא יודע לבקש אבל אם אהיה שם? אם אתן? תדע לקחת, תדע לקבל? הלוואי וידעתי את התשובה.
ובינתיים, בוחרת שתיקה.