אטמוספירה #5

מה הוא עושה פה? אני קופאת לרגע, לא מבינה. מסתכלת עליו כמה רגעים.
ואז אני מסתובבת בחדות  אחורה ופוסעת בצעדים מהירים.
כל הרגשות השלילים שלי צפים. כל הזכרונות הרעים שלי עליו.
" עדן, חכי רגע " הוא מבקש, אני שומעת את צעדי רגליו מאחוריי.
אני ממש לא מתכוונת לענות לו. לא רוצה להיכנס ללופ של הרגשות הזה שוב.
אוף למה מכל הרחובות שנינו עברנו בדיוק כאן? או שבעצם הוא היה בדרכו אליי?!
אני לא יודעת. אני מרגישה מטופשת כשעדיין קול פסיעותיו נשמע מאחוריי.
" עדן, בבקשה עדן תקראי את זה" הוא ממש מאחוריי.
הוא נשמע כן, כל כך כן שהייתי רוצה לחבק אותו, אילולא שמעתי עליו ועל טינה. 
אני נעצרת, הוא עוקף אותי ותוחב לידי מעטפה. מעטפה לבנה פשוטה.
אני מיישירה אליו מבט, בוחרת את אחד המבטים הכי לא נחמדים שיש לי
"לך קיבינמט" אני זורקת את המעטפה על המדרכה. 
לא נותנת לאהבה שהייתה לי אליו לצוף, לתת לה מקום.
נתתי לה מספיק מקום.
הוא נשאר שם המום הייאוש מתחיל לחלחל בו. הוא  מביט לשמיים מייחל שעדיין לא אפסו התקוות.