לבד אני לא יכול

אַבָּא, אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ.
אֲנִי רוֹצֶה לַחְווֹת אֶת גִּלּוּיֶיךָ.
עַד אֵינְסוֹף עָמְקוּ מַחְשֵׁבוֹתֶיךָ,
אָנָּא גַּלֵּה לִי – אֶת סוֹדוֹת תּוֹרָתֶךָ.
אֲנִי כְּלוּם – בִּלְעָדֶיךָ,
וְנֵזֶר הַבְּרִיאָה – כְּשֶׁאֲנִי מְחֻבָּר אֵלֶיךָ.
.
אַבָּא, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתִי,
וְהָרַע הוּא בִּטּוּי – לְמֻגְבָּלוּתִי.
כֹּל כָּךְ קָשֶׁה לִי לְהִתְגַּבֵּר עַל גַּאֲוָתִי,
עַל תַּאֲוָתִי, קִנְאָתִי וְאַכְזָבָתִי,
שִׂנֵּאתִי גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתִי,
וְנִדְמֶה שֶׁגּוּפִי חָזָק מִנִּשְׁמָתִי.
אֲנִי מְאַבֵּד אֶת הָרִכּוּז – אֲפִלּוּ בִּתְפִלָּתִי,
וְנִכְשַׁל בַּעֲבוֹדָתִי.
.
קָשֶׁה לִי לְהִתְמוֹדֵד עִם כִּשְׁלוֹנוֹת כֹּה רַבִּים,
וְהֵם רַק מִתְרַבִּים,
יַחַד עִם הָעֲצַבִּים,
בִּזְמַן שֶׁהוֹלְכִים וְאוֹזְלִים – הַמַּשְׁאַבִּים.
.
אַבָּא, לְבַד אֲנִי לֹא יָכוֹל,
אֲפִלּוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ – אֲנִי הוֹפֵךְ לְחֹל.
קַח אַתָּה אֶת הַמִּכְחוֹל,
וְתַהֲפֹךְ אֶת הֶעָתִיד הַשָּׁחֹר – לְתָכֹל.
.
הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי בּוֹכָה,
הִיא מְנַסָּה בְּכֹל כּוֹחָהּ,
אַךְ הִיא כְּלוּאָה – בְּתוֹךְ גּוּפָהּ.
גַּם הִיא חֲטוּפָה,
אַךְ הִיא שְׁקוּפָה,
הַפְּסִיכִיאָטֶר פָּשׁוּט נוֹתֵן לָהּ תְּרוּפָה.
אַךְ זֶה לֹא עוֹזֵר לָהּ – בַּסּוּפָה,
דַּעֲתָהּ כִּמְעַט נִטְרְפָה,
הִיא רוֹצָה – אֶת מָה שֶׁאֵלָיו הִיא נֶחְשְׂפָה,
אַךְ לֹא נוֹתְנִים לָהּ – אֶת הַדָּבָר אֵלָיו הִיא נִכְסְפָה.
.
אַבָּא, לְפָנֶיךָ גָּלוּי וְיָדוּעַ,
כַּמָּה הַלֵּב הַזֶּה – פָּצוּעַ.
תַּעֲזֹר לוֹ לָצֵאת מֵהָרִבּוּעַ,
תֵּן לוֹ לְהַרְגִּישׁ אוֹתְךָ – בְּאֹפֶן קָבוּעַ.
.
אַבָּא תַּעֲזֹר לִי לִבְחֹר נָכוֹן,
תֵּן לִי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן.
תּוֹצִיא אוֹתִי מֵהַקִּבָּעוֹן, מֵהַגֵּרָעוֹן,
תַּרְוֶה אֶת הַצִּמָּאוֹן,
וּתְשַׁחְרֵר אוֹתִי – מִכֶּלֶא הַדִּכָּאוֹן.
.
וְאוּלַי הַכְּאֵב – הוּא זֶה שֶׁגּוֹרֵם לִי לְהִשְׁתַּנּוֹת?
וְאוּלַי הַשֶּׁבֶר – הוּא זֶה שֶׁגּוֹרֵם לִי מֵחָדָשׁ לְהִבָּנוֹת?
וְאוּלַי עַכְשָׁו אֲנִי חוֹוֶה אֶת הַסֵּבֶל בַּנִּסְיוֹנוֹת,
אַךְ בְּקָרוֹב אֶרְאֶה – אֶת הַמַּתָּנוֹת?