היה או לא היה? חלק ב'

אחרי שעובר הרבה זמן ואני כמעט שוכחת ממה שקרה בצריף עם האיש הזה שרמי לקח אותי אליו, אימא מעירה אותי ומלבישה אותי בשמלה חגיגית ועל זה שמה סוודר ומעיל.
"היום הולכים לבית-משפט", היא אומרת לי.
"מה זה 'בית-משפט'?"
"יש שופט שאת צריכה לספר לו את מה שהאיש עשה לך והוא יחליט אם לשלוח אותו לבית-סוהר".

אנחנו מגיעים לבית גדול עם תקרות גבוהות נורא, הולכים במסדרון ארוך עם המון דלתות. בחדר שאנחנו נכנסים אליו יש ספסלים. מקדימה יש במה גבוהה עם שולחן ארוך וכורסה גדולה כמו של המלך אחשוורוש. איש אחד אומר לי לעלות על במה קטנה מול הכיסא של המלך. לאימא הוא אומר לשבת על הספסל ואז הוא דופק בפטיש וקורא בקול רם: "בית-המשפט!". אני נורא נבהלת. כולם נעמדים אז גם אני קמה. איש עם משקפיים ומין גלימה שחורה מצחיקה כמו בפורים ומתחת חולצה לבנה ועניבה שחורה נכנס ומתיישב בכיסא-המלך. זה בטח השופט.

הוא אומר לי לשים את היד הימנית על ספר עבה שנמצא על השולחן, מסביר לי שזה ספר-התנ"ך ואומר לי לחזור אחריו:
"אני נשבעת לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת".

איש אחד עם שיער בלונדיני שגם הוא לובש גלימה שחורה מבקש ממני לספר לבית-המשפט בדיוק מה קרה באותו היום אחרי הצהריים. הוא אומר לי לתאר בדיוק מה האיש אמר ומה הוא עשה ומתי בדיוק הוא עשה כל-דבר ואני אומרת שזה היה נורא מזמן ואני לא זוכרת כל-כך טוב אבל הוא אומר שאני חייבת להשתדל להיזכר כי כל דבר שקרה שם חשוב מאד.

"תסתכלי על האנשים שיושבים על הספסלים. את רואה שם את האיש שעשה לך את זה?"
אני רואה אותו ומצביעה עליו ואומרת – "זה הוא" והוא צועק "יא שקרנית, חכי תראי מה אני יעשה לך שאני יתפוס אותך!". אני נורא נבהלת אבל השופט מצווה:
"תוציאו אותו מיד מהאולם"! ותכף נכנסים שני שוטרים וסוחבים אותו החוצה ואני חושבת שעכשיו שסיפרתי הכול הם ייקחו אותו לבית-סוהר והוא לא יוכל לעשות לי כלום, ואני נרגעת, אבל אז קם עוד איש שלבוש אותו דבר אבל יש לו יש לו עיניים רעות.

"תגידי," הוא שואל, "אמרת שזה היה מזמן ואת לא ממש זוכרת, אז את בטוחה שזה באמת קרה? אולי רק חלמת על זה?"
"מה פתאום! לא חלמתי! זה היה באמת!".
"אני שואל, כי האיש שהצבעת עליו אמר שהוא לא עשה לך כלום ורמי אמר שהוא לא ראה כלום למרות שאת מספרת שהוא נכנס ברגע שזה קרה. אין שום קרע בבגדים שלבשת או בתחתונים שלך ושום כתם של דם או של זרע."
"אני לא מבינה מה שאתה אומר אבל גם האיש הרשע וגם רמי משקרים!"
"תגידי," הוא ממשיך, "מאיפה ידעת שאסור לך להוריד את התחתונים? מישהו אולי כבר עשה לך דברים כאלה פעם? אולי אבא שלך?"
אני לא יודעת מה לענות – נשבעתי על ספר-התנ"ך שאני צריכה לספר את כל האמת ואם אני ישקר אז אני ימות על-בטוח אבל אסור לי לספר על אבא כי אולי גם אותו יקחו לבית-סוהר.
האיש שדיבר אתי בהתחלה קם ואומר לשופט:
"התנגדות! אבא שלה לא עומד כאן למשפט!"
השופט אומר לי שאני לא צריכה לענות על השאלה הזאת.
אחר-כך הוא מודיע שהישיבה הסתיימה.

בלילה אני חולמת על איש ענק בלי ראש. הוא לובש גלימה אדומה ומחזיק ביד שרביט של מלך. על-ידו על הרצפה יש ראש של אריה בלי גוף. שאני מתעוררת אני נזכרת שאסתר הגננת אמרה לנו שהאריה הוא מלך-החיות ואני חושבת איך מלך שהראש שלו לא מחובר לגוף יכול לחשוב בכלל.

בבוקר אני שואלת את אימא אם השופט יצווה לשלוח את האיש הרע לבית-סוהר. היא אומרת שאי-אפשר לדעת מה הוא יחליט.