כרטיס הכניסה לחיים שלכם.

כרטיס הכניסה לחירות:
מסעו של הלוחם הפנימי.
יש רגעים בחיים שבהם נדמה שהגוף הוא אויב, שהתשוקה היא אדון אכזר, והמציאות הפנימית הופכת לשדה קרב בלתי נגמר. אבל דווקא מתוך המאבק הזה, מתוך הבוץ והחשכה, נולדת תובנה עמוקה ומשחררת: איפוק הוא לא רק הימנעות, אלא כרטיס כניסה. כרטיס כניסה לעולם אחר, לעצמי אמיתי, לחופש שמעולם לא דמיינתם.
המחיר של כרטיס הכניסה הזה? הוא נקבע על פי המאבק.
תחשבו על זה רגע. אתם שקועים בביצה. ימים, שבועות, אולי אפילו שנים של הרגלים שוחקים, של כניעה לתשוקה שמבטיחה עונג רגעי ומותירה אחריה שממה. היציאה מהביצה הזו, רק ההתחלה, היא הצעד הקשה ביותר, ולכן כרטיס הכניסה שלכם ברגע הזה – יקר מאוד. זהו מחיר שהכאב והריקנות שנגרמו לכם גבו. אבל אל תטעו: כל אגורה ששולמה בכאב הזה, כל טיפת זיעה במאבק, היא השקעה בעתיד שלכם.
פתאום, אתם מצליחים. לילה אחד, ועוד אחד. אתם מרימים את הראש מעל המים העכורים. אתם מרגישים שאתם כבר "מחוץ לביצה", אבל רגע – הרגל שלכם עדיין שם. היא נאבקת, רוצה להמשיך להתחמם במים המעופשים של ההרגל הישן. זו נקודה קריטית. רבים נופלים כאן, משתכנעים שהמאמץ חסר טעם. אבל אם אתם מתגברים, מוציאים את עצמכם לגמרי משם, מנקים את הבוץ מהרגל האחרונה – בום! הכרטיס שלכם שווה עכשיו הרבה יותר! הוא נושא עליו את חותמת הניצחון הקטן, את ההבטחה ליכולת גדולה יותר.
כמעט בוודאות, בשלב הזה תרגישו שזה גדול עליכם. שהמאבק הזה מתיש, ואולי כל העניין היה שטות מלכתחילה. וכן, סביר להניח שגם תיפלו שוב. אבל אחרי הנפילה, הכאפה שוב מגיעה. לא כאפה של ייאוש, אלא כאפה של התפכחות: "אוקיי, נכון שנפלתי מתוך הרגשה שאין סיכוי להילחם. אבל משהו השתנה." דווקא עכשיו אתם מחליטים שאם כבר ליפול – אז רק תוך מאבק. אתם לא חוזרים לנפילות של פעם, אלו שהיו כניעה מוחלטת ללא מלחמה. אתם חוזרים לשדה הקרב.
יום אחד, בום! זיקפת בוקר חסרת פרופורציות, כאילו מישהו הזריק לכם ויאגרה בשנתכם. הגוף מציע לכם את הרעיון ה"מחשמל מעונג". כבר תכננתם לא להיכנע, אבל עכשיו זה נראה בלתי אפשרי. הפיתוי עצום. אתם עלולים ליפול, וזו בסדר. אבל אולי, דווקא הפעם, תצליחו להתגבר על הסיטואציה. תבינו, אחרי נפילה אחת, או אפילו אחרי הרהור מעמיק, שזו לא גזירת גורל. ניתן לתת לזיקפה לעבור, עם כל הקושי שבוויתור על הרגע ה"קסום" שהגוף עורר בכם. ניתן לאפשר לרגע הזה לחלוף, בידיעה שהקסם הוא אשליה.
וכך, לאט לאט. שבוע הופך לשבועיים, שבועיים לחודש, חודש לשנה. אתם מגלים שהנפילות שלכם אינן מרסקות יותר. הן הופכות להיות אירוע ממש חד פעמי, ושכל העיסוק שלכם לאחריהן הוא איך למנוע את הפעם הבאה שלה, לא איך לחזור ל"אור הכחול המפנק". כי אתם יודעים עכשיו, עמוק בנפשכם, שזה שקר, שמוביל לריק וחלל שומם.
ברכות, כעת רשמית, אתם לוחמים בהגדרה. וזה מדבק. אנשים נמשכים אליכם, רוצים להיות בחברתכם. הם רואים בכם את הכוח, את האופי, את היכולת. הם מבינים, בלי מילים, ששווה להיות בחברת אדם שמשלם את מחיר האיפוק, אדם שבחר בחירות קשות אך משחררות.
המסע הזה אינו קל, אך הוא שווה כל מאמץ. האם אתם מוכנים לשלם את המחיר ולקבל את כרטיס הכניסה שלכם?