בין דחייה לדמעה

תמיד את אוהבת את מי שלא אוהב אותך בחזרה…

אבל זה בסדר,
כי אי אפשר לשלוט ברגש

את מוצאת אותו מושך,
אבל הוא לא מוצא אותך מושכת..
אז את מדחיקה,
ומנסה להשלים עם זה,
ומחייכת, אבל לא באמת רוצה לחייך
ושומרת בבטן את מה שאת באמת מרגישה
מכחישה
נכנסת ללופ שלא נגמר עם עצמי
למה הכל תמיד כל כך מסובך?
אני מחפשת את הקאץ׳ שלא קיים
רק כדי להשלים עם העובדה
שאני לא באמת מספיקה בשבילו

אני נמצאת מולו
והוא הפנה אליי מבט
הלב שלי התחיל לדפוק
והמחשבות התחילו לרוץ
אני מספיקה רק למי שאני לא רוצה
הדמעות עמדו לי על קצה הלשון
והבנתי שצדקתי
אולי אני באמת לא מספיק מושכת?
נחשפת
קורעת שכבות של שנאה מעליי
משתוקקת להדחיק מעצמי
את האמונה הדפוקה הזאת
שמהדהדת לי בראש

כי אם לא הוא
אז יבוא מישהו אחר
טוב יותר
מדויק יותר

בשבילי