לב שבור

קשה לי להשלים עם העובדה שהלב שלי נשבר.

קשה לי להשלים עם העובדה שאני עדיין מתגעגעת אלייך
ושאני עדיין כואבת את הזכרונות המשותפים לנו ומוצפת בהם.

היית פרק אחד ויחיד במסע שלי..
היית שיעור כואב שהייתי צריכה לעבור..
התרסקתי.
הדחקתי הכל.
חסמתי אותך מכל מקום
ועדיין לא הפסקת לעבור לי במחשבות.

תהיתי אם באמת אהבת אותי כמו שאמרת,
כי עזבת בלי הסברים.

מסתבר שאתה רק מילים והבטחות שווא.

חשבתי שיש לי למה לצפות, אבל החיים לא צפויים.

היו לך תוכניות אחרות.
בחרת לברוח
ולהשאיר אותי לבד בלי תשובות לכל השאלות שרציתי לשאול
ושבורת לב.

רציתי לבכות.
רציתי לצרוח.

רציתי לצרוח את הכאב החוצה.
רציתי לצרוח את כל מה שיושב.
רציתי לצרוח את כל מה שמציק.
רציתי לצרוח את כל מה שמעיק.

הטלתי ספק בכולם.
הטלתי ספק בעצמי…

הרי הבן אדם שזכה באמון מלא ממני
הוא זה ששבר לי את הלב..

אז למה שאני אבטח שוב בבן אדם אחר
ואתאכזב?
ואתרסק?
ואאבד את עצמי מחדש?