ג׳ייד המופלאה

קיבלתי קידום בקרקס. היום הולכים לפוצץ אותי מתוך תותח. ואם אני אגיד את האמת זה לא מרגש אותי, אפילו קצת. פה עשו מי זה סיפור גדול. שלחו אותי לדבר עם הפסיכולוגית של הקרקס, שלא יכלה להסתיר את ההתרגשות על פניה לקבל קליינטית חדשה שהיא לא ליצן מדוכא. אבל כנראה יותר מידי זמן בקרבת ליצנים עושה את שלו. כי חוץ משתי בדיחות נוק נוק, לא לקחתי כלום מהשיחה. אחרי זה לקחו אותי למשרדים שם עורך דין מיוזע מידי החתים אותי על כל מיני טפסיי ויתור למיניהם. אולי כמות הזיעה שנדפה מפרצופו המכוער הייתה צריכה לאותות לי איזה אות אזהרה. אבל נאדה. חתמתי על החוזים בנונשאלנט וירדתי למטה לכיוון האוהל המרכזי. בחדר האומנים לפני המופע הרבה ניגשו אליי וניסו להרגיע אותי. אריק מאלף האריות , היה הראשון שניגש אליי. הוא יעני ניסה להרגיע אותי תוך כדי שהוא מקפיץ אריות בלולאות אש. שכבנו לפני כמה חודשים וככל הנראה הוא רצה להראות קצת אמפתיה לבמידה ואשרוד את ההופעה ואולי יהיה לו מקום חם לישון בלילה. אחר כך הגיעו הלוליינים הסינים שהחלו לבכות ולשאת נאום ארוך, חבל שהם לא מדברים אנגלית ושהמילה היחידה שהבנתי הייתה מוות. הליצנים המדוכאים חלפו על פניי וניסו להצחיק אותי, אבל חוץ מהבדיחות נוק נוק ששמעתי כבר מקודם הם לא הצליחו לרומם את רוחי. לבסוף הגיע מנחה הקרקס בכבודו ובעצמו. הוא התחיל את השיחה בלשבח אותי ובכמה הם גאים בי. אבל מהר מאוד מנאום מרגש ומרומם, השיחה התהפכה אליו, ועל הקשיים הכלכליים של הקרקס.
שתי דקות לפני הנאמבר שלי, יצאתי החוצה והדלקתי סיגריה. הסתכלתי על העשן הסמיך שיצא מפי ועלה לו למעלה. זה באמת קצת מוזר שאני לא מתרגשת. אבל אולי עדיף כך. זרקתי את הבדל על הרצפה ונכנסתי לאוהל.
רגע האמת הגיע. כל העיניים עליי. היה יחסית צפוף בפנים התותח, אבל היה משהו בצפיפות הזאת שהרגיעה אותי. שעטף אותי. ניסיתי לקחת נשימות עמוקות. לרוקן את המחשבות. כל הדיבורים האלה על מיינדפולנס תמיד חשבתי שזה בולשיט. אבל לא היה לי משהו יותר טוב לעשות.
״את מוכנה?״ לחש הבחור עם הגפרור שעמד להצית אותי. הנהנתי לחיוב.
הקהל שאג ״3…2…..1!!!״
ואז. שקט. שקט מילא את החלל. בתחילה נשארתי עם עיניים עצומות. אבל לאחר כמה רגעים שהבחנתי שהתאוצה רק ממשיכה פקחתי אותם. פתאום הכל היה כל כך קטן. ביירון ביי הייתה פירור קטן של אלומות אור. המשכתי להתרומם באוויר ככדור פורח. חושבת שמזהה את הגולדקאוסט ובריזביין. ממשיכה לעלות עוד ועוד. שלמטה השטח רק הולך וגדל ולמעלה הירח הולך ומתקרב. לאחר זמן מה כל אוסטרליה נפרסה לפניי והאוויר נהיה דליל יותר. עם זאת התאוצה שלי רק התחזקה. שיצאתי מהסטרטוספרה והבטתי על הכדור הזה ממעל, הכל הרגיש לי כל כך סתמי וקטן. המשכתי להתעופף בחלל. עוברת את מאדים ויופיטר. מתעופפת בין שביל החלב. עוברות בין גלקסיות וכוכבים. ולבסוף מצאתי לעצמי איזה כוכב קטן וחמוד והתמקמתי בו. אני לא יכולה להגיד שממש מעניין לי פה אבל סך הכל בסדר. אני בימים האחרונים מאוד גאה בעצמי. הצלחתי לחשוב על בדיחת נוק נוק מוצלחת. רוצים לשמוע?
״נוק נוק״.