הבחורה מהרכבת

הבחורה מהרכבת:
הבחורה מהרכבת עם הפנים הארוכות.
אני רואה שאת מביטה בי, ואני רואה שגם קלטת אותי.

אבל אני לא אעשה כלום.
נעים לי לחשוב שאולי יהיה משהו.
אולי נכיר. נצא לדייט. יהיה נהדר.
ולפני שנרגיש, נשכב בבית שלי ואני אלטף לך את השיער, ואת תגידי לי שבחיים זה לא קרה לך כל כך מהר.
ואני האמין לך, למרות שהסיכוי שזה קרה לך כבר עם מישהו די גדול.

נעבור ככה שנה, שנתיים, שלוש.
נמצא דירה קטנה בעיר. נגור שם יחד.
אני אכתוב כל יום, את תציירי.
והחיים יהיו יפים. שקטים. בלי האימה המכרסמת בחיינו.

עד שיום אחד היא תגיע.
את תקבלי שיחת טלפון מהרופא.
הוא יבקש שתבואי לבדיקה.
אני אגיד שאין מה לדאוג, אבל בלב – אני אמות מפחד.

סרטן.
דממה.
אני אחזיק לך את היד, ואת תתפרקי.

ובבית החולים, רגע לפני שתנשמי את הנשימה האחרונה
התחנה שלי תגיע.
ואני אקום.
אסתכל עלייך.
ולא אעשה כלום.
לא אגש.
לא אדבר.
לא אתחיל את הסיפור.