תשוקה במעלית – חלק 2

זיכרון המפגש הקצר בן שלושים השניות שהיה לי במעלית, עם גבר שלא הכרתי, בער בי ללא הפסקה.

ידעתי רק שהוא עובד איתי באותו בניין, שתי קומות מתחתיי, מאחר ושם הוא ירד כל פעם שהיינו עולים יחד במעלית, כולל הפעם ההיא, הקסומה, שהותירה בי חותם לנצח.

ביום המחרת ציפיתי לסיבוב נוסף, אולי אפילו לאזור אומץ ולנסות להכיר אותו באמת, לקחת אותו לדייט, ולהפוך את זה למשהו מוחשי ומוצק יותר. אבל הוא לא בא.
יום נוסף עבר, עוד ציפייה, והוא עדיין לא הגיע.
אמרתי לעצמי שזה בסדר, אולי הוא מגיע בשעה אחרת. אז אחרי כמה ימים הגעתי מוקדם מהרגיל, ועליתי וירדתי במעלית כל כמה דקות כל שעות הבוקר. אבל לא היה כל זכר לבחור שהרטיט את הגוף והנפש שלי בצורה שלא חשבתי אפשרית.

שבוע עבר, ועוד אחד, והחלטתי לבדוק מה יש בקומה 10, שם הוא ירד כל פעם. משרד רואי חשבון אפרורי. אחרי כמה שעות של התלבטות ניגשתי למזכירה שם, ושאלתי לגבי הבחור, אם יש להם עובד כזה לפי תיאור שמסרתי והזמנים שאני זוכר שהוא הגיע, בטענה שיש לי משהו שהוא שכח במעלית ואני רוצה להחזיר לו. היא חשבה ובדקה, בדקה עם מישהי נוספת, אבל מסתבר שהם מעולם לא ראו כזה בחור, העובד הכי צעיר שלהם היה בן 38, וממש לא היה קרוב לתיאור שלי. אולי עובד ניקיון, תהינו ביחד? אולי, תבדוק עם חברת הניקיון הן אמרו לי בסבר פנים יפות, והלכתי משם באכזבה.
אבל הוא לא היה לבוש כמו עובד ניקיון בכלל, הייתה לו מזוודה אלגנטית, חולצה אמנם לא מפוארת או יקרה, אבל ללא ספק גם לא חולצה של עובד ניקיון. לפי הלבוש הוא נראה חובב ספורט, כל פעם שראיתי אותו הוא לבש מכנסי טרנינג ספורטיביים למדי, כנראה כדי לאפשר לו הליכה וריצה.

הבנתי שלא אצליח למצוא אותו בדרך רגילה, אבל לא הצלחתי לשים את זה בצד או להמשיך הלאה. החלטתי ליצור קשר עם חבר ילדות שפעם מזמן היה בינינו קטע מיני, לחדירה לא הגענו מאחר וקיבלתי רגליים קרות אבל זכרתי היטב שהוא רצה מאוד. הקשר שלנו התמסמס עם הזמן בלי קשר לזה, אבל הייתה לי הרגשה שהוא יוכל לעזור, ואם ירצה להפגש, יקבל גם סוף סוף את מה שהוא רוצה, הרגשתי מוכן. שלחתי לו הודעת ווטסאפ קצרה, והכנתי את עצמי לאכזבה, אולי הוא החליף מספר בלי להגיד, אולי פשוט יתעלם.
כעבור כמה דקות הוא ענה, וביקש פרטים מלאים ואיך הוא יכול לעזור. החלטתי שזה לא מתאים לווטסאפ, וקבענו להפגש אותו ערב בבית קפה שקט באיזור שלו, ובינתיים הכנתי את עצמי נפשית לשאלות שלו שלא יהיו קשורות לבקשה שלי.

שמונה וחצי בערב, בית הקפה היה כמעט מלא, אבל הוא ישב כבר כצפוי במקום הכמעט קבוע שלו, מסודר ומטופח כרגיל. פעם אחרונה ששמעתי ממנו הוא התגרש והתחיל לחפש אהבה חדשה, אבל עכשיו הוא נראה… קורן. שמתי את הפרט בצד המחשבות שלי, והתיישבתי מולו, לוקח לגימה מכוס המים שהוא ביקש עבורי מראש.
אחרי כמה דקות של שיחת חולין (למרבה המזל בלי אינספור שאלות מרגיזות כמו שנהג לשאול כאשר היינו בקשר טוב יותר) ניגשתי לעניין, וסיפרתי לו הכל, בלי להשמיט אף פרט, יודע בוודאות שהוא יקבל את זה וכנראה תהיה לו גם עצה עבורי. כאשר פירטתי על הוצאת הזרע ההדדית ראיתי את הזיק המוכר בעיניים שלו, תשוקה למשהו חדש ומסעיר. אבל הוא שתק לכמה דקות ונראה שקוע במחשבה.
לבסוף הוא שאל אם שמרתי את התחתונים, ובתשובה הוצאתי שקית ניילון שקופה ואטומה מהתיק שלי, התחתונים המדוברים נמצאים בתוכה. במבט מקרוב היה אפשר לראות את כתמי הזרע היבש, הרבה מאוד בצד האחורי של התחתונים, וכתמים נוספים בצד הקדמי. הוא לקח את השקית, הסתכל בזה כמעט בהערצה, ונראה מרוצה. לא זכרתי שיש לו קטע עם תחתונים, אבל אז הוא הסביר למה הוא שאל.
"אם אתה רוצה לפגוש את הבחור המסתורי שוב, הסיכוי הכי טוב שלך זה המשטרה", הוא אמר. לפני שהספקתי להגיב במחאה הוא הוסיף,
"נכון שזה קצת קיצוני ובגדול טכנית אתה תשקר להם, אבל אתה לא במשפט ולא מעיד תחת שבועה. סך הכל אתה צריך ללכת למשטרה, לטעון שעברת אונס ולהגיד להם שכדי לבצע סגירת מעגל ולהחלים מהטראומה, אתה חייב לדבר עם האנס ולהתעמת איתו. אם הם יכולים להוציא דגימת דנ"א מהתחתונים, יש סיכוי טוב שהם ימצאו משהו".
"אני גם יודע מה אתה חושב, זה לא מגיע לו כי הוא לא באמת אנס, אתה בהחלט רצית את זה. לפי מה שתיארת מדובר על גבר קשוח, הוא לא יישבר מחקירה רגילה, ואני בטוח שהוא יגיד שזה היה בהסכמה מלאה, וצריך להתעמת איתך כדי להוכיח להם. וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, וכמובן בעימות איתו במשטרה תוכל להגיד שכנראה באמת הבנת את כל המצב לא נכון ומרוב פחד מה יגידו אחרים החשבת את זה לעצמך בתור אונס, וככה ישחררו אותו".
חשבתי על זה קצת, ועוד קצת, לגמתי עוד מים, את כל הכוס. לבסוף הבנתי שהוא צודק. החזרתי את השקית לתיק שלי, הודיתי לחבר, והמשכנו לדבר על דברים מהעבר תוך כדי שאכלנו עוגה ושתינו קפה. מסתבר שהוא היה בזוגיות חדשה, טרייה, הפעם עם גבר (כמוני, הוא נהנה משני העולמות, רק שהוא לקח את זה עד הסוף בשניהם) אז גנזתי את הרעיון המקורי שלי שהיה להציע ללכת אליו אחרי הקפה, והבנתי למה הוא נראה שמח וקורן. נפרדנו לשלום, והתחלתי לתכנן את הצעד הבא שלי.

יומיים אחרי זה הלכתי בבוקר לתחנת המשטרה בעיר קרובה, עם תמונה של המעלית שהדפסתי (לא יודע למה למען האמת), ושקית התחתונים בתיק שלי. במזל חוקר בכיר של מקרי אונס היה זמין בתחנה, והוא פתח עבורי תיק רשמי, לקח עדות מלאה, ולקח גם את התמונה ואת התחתונים והוסיף לתיק החקירה. בכל מהלך התשאול ניסיתי להראות מזועזע, ובתשובה לשאלה למה באתי רק עכשיו ולא ישר אחרי האונס, אמרתי שלא הייתי מסוגל, עוד לא עיכלתי מה קרה.
החוקר הביט בי בהבנה בסיום העדות, כתב עוד כמה דברים במחברת, וסגר אותה בחבטה קלה.
"כל הכבוד שהצלחת בסוף להגיע ולספר, חשוב מאוד כדי למנוע ממנו לאנוס שוב. מבין גם את הרצון שלך להתעמת איתו, אבל קודם צריך למצוא אותו, נהיה איתך בקשר". ובזה סיימתי שם, והלכתי לעבודה בלב קצת כבד, אבל גם תקווה מחודשת למצוא את האיש, ולהשקיט את הדימיון.

עבר יום, יומיים, שלושה ימים… הכנתי את עצמי שלעולם לא אראה אותו שוב, ואיכשהו כבר התחלתי להשלים עם זה. אבל שבוע אחרי הביקור שלי בתחנת המשטרה קיבלתי טלפון, ופקידה נחמדה אמרה לי שאני מוזמן לבוא לתחנה שוב, אם אפשר אפילו עוד שעה, בשעה שתיים. אישרתי שאני מגיע, התארגנתי זריז והלכתי לשם מלא ציפייה.
היומנאי בקבלה ציפה לי, והפנה אותי למשרד של חוקר אחר, לא אותו אחד שביצע את התשאול הראשון שלי. אחרי הליכה קצרה הגעתי, נכנסתי בדלת החצי פתוחה וסגרתי אותה מאחוריי. מאחוריי שולחן עמוס ניירות ישב קצין משטרה צעיר, חצי מהגיל של החוקר הבכיר, כנראה, ונראה שקוע באחד הניירות.
התיישבתי מולו במבוכה קלה, והוא שם את הנייר בצד, חייך קלות והציג את עצמו, אומר שהוא קיבל את החקירה והתעסק בזה הרבה מאוד זמן בימים האחרונים. לצערו לא היה ניתן להפיק דגימת דנ"א מהתחתונים שלי, וגם ככה הסיכוי למצוא מישהו באופן כזה קלוש, בניגוד לכל סדרות הטלוויזיה. אבל הוא מאמין שאחרי תשאול נוסף שלי, יהיה אולי סיכוי טוב יותר למצוא את הגבר השני. (שמתי לב שהוא לא השתמש במילה "אנס" בכלל.)
הסכמתי כמובן, לגמתי מים מהכוס שהוא הכין עבורי, ועניתי על שאלות נוספות, למשל מה בדיוק לבש הגבר השני, עד לרמה של גרביים וסוג נעליים (לא זכרתי), ריח הגוף שלו (כן זכרתי, בושם גברי חזק כלשהו) ועוד כמה שאלות כאלה, לבסוף הוא ביקש ממני לתאר עם כמה שיותר פרטים את אקט החדירה עצמו, כפי שהוא קרא לזה. קלטתי שמשהו לא בסדר, אבל המשכתי במשחק עדיין. אמרתי שהייתי עם הגב אליו, ושנייה אחרי שנסגרה דלת המעלית, הרגשתי איך הוא מוריד לי בכח את המכנסיים, וכמעט תוך כדי חודר אליי, ואחרי זמן קצר מאוד כבר יצא מתוכי, בקושי הספקתי להרים חזרה את המכנסיים לפני שהמעלית נעצרה בקומה 10, והוא יצא כאילו לא קרה כלום, ומאז לא ראיתי אותו.
"אבל שכחת כנראה לציין שגם אתה גמרת, כלומר שפכת זרע, רואים את זה בבירור בתחתונים שלך שהבאת בתור מוצג, יש כתם זרע בצד הקדמי", אמר הקצין.
בניסיון נואש לשמור על הצד שלי אמרתי שזה פשוט יצא בלי שליטה תוך כדי שהוא היה בתוכי, אבל כבר היה אפשר לראות את הסדקים באופן שבו ניסיתי להציג את הדברים.
במקום לענות, קצין המשטרה הצעיר ניגש לדלת ונעל אותה, לאחר מכן כיבה את מכשיר ההקלטה. הוא הוציא מהמגירה שלו את השקית השקופה שלי, עם התחתונים, והוציא אותם מתוך השקית. באופן מפתיע לא היה ריח, והיה לי נדמה שאני רואה כתמים טריים עליהם, בנוסף לזרע היבש של הגבר המסתורי ושלי.
"קודם כל, תדע שכל מה שאני אומר עכשיו לא מוקלט. אם תתלונן למישהו על מה שאני הולך להגיד, או לעשות, זאת תהיה מילה שלך מול מילה שלי, ויש לי כאן הרבה חברים".
הלב שלי התחיל לדפוק מהר יותר.
"לא נראה לי שהיה כאן מקרה אונס. להיפך, לפי מה ששמעתי והדרך שבה תיארת הכל עכשיו, אתה רצית את זה. מאוד. אתה נהנה מסקס מזדמן עם גברים זרים".
זאת אפילו לא נשמעה כמו האשמה, אלא… הזמנה??
"אם אני צודק, אתה תהיה מעכשיו הזונה שלי, ואני לא אחשוף את השקר שלך, וגם אתה תהנה. אם אני טועה, ואני לא טועה, אתה מוזמן ללכת, והחקירה כבר בכל מקרה נגנזה".
הוא שלח אליי מבט חודר, והזכיר לי מאוד את המבט של הגבר המסתורי, אם כי הקצין כאן היה צעיר ממנו, חסון יותר, ונראה גם נלהב יותר. תהיתי אם אני באמת כזה? הרי זה לא שאני נמשך לכל גבר שאני רואה. אבל עכשיו לא יכולתי להכחיש זקפה מוחשית מאוד במכנסיים שלי, לב פועם במהירות… לא עניתי אלא שלחתי מבט לדלת הנעולה, ופשוט הורדתי מכנסיים ותחתונים, והסתובבתי עם הגב אליו.
"מאוד ישיר, אהבתי. קדימה זונה שלי, תעלי על השולחן ותפסקי רגליים", הוא אמר ושם בצד (באופן מסודר יש לציין) את כל הניירות, חושף שולחן גדול למדי. עליתי על השולחן ונשכבתי על הגב, מרים את שתי הרגליים באוויר ומפנה את הישבן שלי אליו. הוא הפשיל מכנסיים בלי להוריד אותם, חושף איבר לא גדול אבל מאוד קשיח וכבר מטפטף נוזל שקוף. בלי לומר מילה הוא פשוט חדר אליי בתנועה חלקה אחת. אחת… שתיים… שלוש… התכווצות שכבר הייתה מוכרת לי… ללא ספק שיא כלשהו? גמירה בשלוש שניות? אבל זה המשיך… עוד התכווצות… ועוד… תהיתי כמה זרע יש לבחור הזה. הוא אחז את האיבר מין שלי, ואחרי ההתכווצות העשירית שלו בתוכי, הגיעה גם שלי… מטח זרע ראשון… עוד אחד, כיסה את הבטן שלי… מטח שלישי של זרע חם נחת על החזה שלי. השאר כבר יצא בזרם המוכר מהאיבר שלי, גולש למטה על האשכים, לכיוון החיבור עם הטוסיק, איפה שהוא עדיין היה עמוק בתוכי.
עצמתי עיניים וניסיתי לחרוט את הרגע הזה בזיכרון, מנסה גם להבין איזו חוויה הייתה טובה יותר. המעלית? או כאן, על שולחן של קצין משטרה בתחנת משטרה? לא יכולתי להחליט, ותהיתי אם אני בר מזל, או להיפך. האם אני באמת זונה שלו עכשיו? אם אני אמצא בת או בן זוג, הוא ייתן לי להיות איתם? מחשבות התחילו לרוץ בראש שלי, בקושי הרגשתי את האיבר שלו יוצא ממני, כמות נכבדת של זרע יוצאת גם, נשפכת לרצפה, מתערבב שם עם הזרע שלי.
"זה מספיק לעכשיו, תתלבש וכאשר אני קורא לך שוב, תבוא תמיד. ברור?"
הנהנתי בחולשה, ועשיתי כמו שאמר. הישבן שלי הרגיש מלא, תחושה מוזרה אבל גם מגרה באופן מוזר. החזקתי את זה בכח, ואחרי שהוא סידר את השולחן וניקה את הרצפה, פתחתי את הדלת ויצאתי, תוהה מה עכשיו. איש המסתורין כבר נשכח כמעט, שזה היה טוב. כנראה.