מה שבינה מלאכותית – לא תבין.

הַאִם אַמְשִׁיךְ לִכְתֹּב,
גַּם כְּשֶׁהַבִּינָה הַמְּלָאכוּתִית – תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה יוֹתֵר טוֹב?
הֲרֵי מָה הַטַּעַם לְהִתְאַמֵּץ,
אִם הִיא תִּכְתֹּב שִׁיר – לִפְנֵי שֶׁאַסְפִּיק לְמַצְמֵץ?
.
הִיא תְּנַסֵּחַ תְּכָנִים אֵיכוּתִיִּים,
בְּאֶמְצָעִים מְלָאכוּתִיִּים.
וְאוּלַי הִיא תִּבְחַר נוֹשְׂאִים מַשְׁמָעוּתִיִּים,
וְנִסּוּחֶיהָ יִהְיוּ יוֹתֵר פִּיּוּטִיִּים.
.
הֲרֵי אִם הָעִקָּר – הוּא הַתּוֹצָאָה,
וְהָאַלְגּוֹרִיתְם יוֹצֵר – יְצִירָה נִפְלָאָה,
אָז לָמָּה זֶה גּוֹרֵם לִי – לְהַרְגִּישׁ זְוָעָה?
הַאִם זוֹ קִנְאָה?
.
וְאוּלַי זֶה הַפַּחַד שֶׁהוּא יַחֲלִיף אוֹתִי?
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי בְּמָה לִתְלוֹת – אֶת גַּאֲוָתִי.
הוּא יִהְיֶה יוֹתֵר יְצִירָתִי,
וְיֵדַע לְנַסֵּחַ יוֹתֵר מְדֻיָּק – אֲפִלּוּ אֶת דַּעֲתִי.
אָז אוּלַי אֶהְיֶה מְיֻתָּר – מֵעֶצֶם הֱיוֹתִי?
מָה כְּבָר תּוּכַל לִהְיוֹת תְּרוּמָתִי,
כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל יוֹתֵר טוֹב – בְּאֹפֶן מְלָאכוּתִי?
.
אַךְ גַּם אִם הוּא יִכְתֹּב יוֹתֵר מִמֶּנִּי,
הוּא אַף פַּעַם – לֹא יִכְתֹּב כָּמוֹנִי.
הוּא לֹא יַחְוֶה – הִזְדַּהוּת וְשֹׁנִי,
כִּי הוּא בְּסַךְ הַכֹּל – רְכִיב אֵלֶקְטְרוֹנִי.
.
הוּא יָכוֹל לִכְתֹּב עַל לֵב שֶׁנִּשְׁבַּר,
אֲבָל הוּא לֹא יָבִין – עַל מָה מְדֻבָּר.
הוּא יָכוֹל לְנַסֵּחַ שִׁיר – עַל רַחֲמִים וּמוּסָר,
אַךְ לֹא לָדַעַת אֵיךְ מַרְגִּישׁ כְּאֵבוֹ שֶׁל אָדָם מְיֻסָּר.
.
אָז הַבִּינָה תּוּכַל לִיצֹר – שִׁיר לְלֹא פְּגָם,
שֶׁבְּאֹפֶן מִיָּדִי – לְכֹּל הַשָּׂפוֹת יְתֻרְגַּם.
אַךְ כְּשֶׁהַיּוֹצֵר הוּא אַלְגּוֹרִיתְם מְתֻחְכָּם,
וְלֹא מֵבִין בֶּאֱמֶת – אֶת הַמִּלִּים לְעֻמְקָן,
רַבִּים יִתְהוּ – מַהוּ עֶרְכָּן?
.
.
אָז אוּלַי הוּא יִכְתֹּב שִׁירִים בְּלִי דִּמְעָה – בְּלִי כְּאֵב,
וְאָנִי?
אֲנִי אַמְשִׁיךְ לִכְתֹּב – מֵהַלֵּב.