✨ קולות מן העבר: מסע של התמודדות ותקווה | מאת: צור עיטם עמיחי ✨

לאחרונה הגיע אליי קול מן העבר. הוא היה מוכר מאוד, אחד כזה שחוזר, עקשן מאוד. לא חרישי במיוחד, אפשר לשמוע אותו אם ממש מתאמצים.
במבט לאחור, אותו קול מן העבר לא תמיד היה כזה. בעבר הוא היה אויב, אפל מאוד, מלא ברשע, בדמות לא שגרתית במיוחד. לעיתים הוא היה קרוב מאוד ולעיתים הוא הרשה לעצמו להתרחק. אבל תמיד שמעתי אותו כלחישה משתקת שיוצא מתוך האוזן.
כשהגיע אליי הקול הזה לראשונה לא יצאו לי מילים מהפה. לא הייתי מסוגל לזוז או לדבר. כי הוא לא הכין אותי לפני שהגיע (הוא לא מסוג הקולות הנחמדים, הצבעוניים, שמשתפים מה הם לובשים ולאן הם הולכים). אז הופתעתי. הוא בא אליי בהפתעה.
בפעם השניה, כבר הייתי יותר מוכן לבואו, אבל זה לא ממש עזר. כי הוא הביא איתו חברים נוספים כשהצטרפו אליו הקולות האחרים, שגברו על הרצון שלי להסביר להם שאין להם מה לחפש אצלי. כי אני לא רוצה להזיק להם. זה לא ממש עזר לי בפעם הזו, כי זה מעט מול רבים.
היו עוד כמה פעמים שהצלחתי לגבור על הקולות הרשעים. לא הרבה האמת, אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי בוחר בחיים. לא נתתי לקולות האלו את העונג לגרום לי להיכנע להם. בכל פעם שהם באו אליי בלי הזמנה מוקדמת, אילצתי את עצמי למצוא טכניקה מרתקת לגבור עליהם, כדי שלא ישובו יותר. באותן פעמים, גם אם לא ניצחתי "כגולת הכותרת" הרגשתי חזק יותר מבפנים. הבנתי עם השנים, שגם אם אי-אפשר להעלים את הקולות הרשעים וגם אם הם תמיד יחזרו וישובו כשאותם אני לא באמת מזמין, זה לא משנה שהם באים. עם כל ניצחון קטן גברתי יותר על הקול מן העבר. אותו קול שחוזר כל יום, בלי הזמנה, כדי להזכיר לי שוב ושוב:
גם לקול האפל ביותר יש מטרה.
גם הקול היפה ביותר חסר צורה.
יש קולות מרעישים,
ויש קולות מכאיבים.
לעיתים אנו נפגשים בקולות מקפיצים,
ולעיתים הם בכלל, כלל וכלל לא באים.
אבל כל קול שמגיע, במיוחד הקול מן העבר, שלעולם לא מודיע
אני הכי מנסה להתחבר.
קשה להסביר מדוע, למה, איך ומתי זה קרה,
אך כנראה שזה קשור בנו, בצורך להתבגר.

לאחרונה הגיע אליי קול מן העבר והוא עדיין היה רעשני ומטריד,
אבל גם כשהוא בא ונראה לי מפחיד, אני חושב טוב טוב מה לעשות,
כדי שגם אם הוא מחליט להישאר, אוכל להיפטר ממנו, אחת ולתמיד.