מכור לכאב

לִפְעָמִים אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת שִׁבְרֵי הַלֵּב,
אֲנִי תּוֹפֵס חָזָק אֶת הַסֵּבֶל – וְלֹא עוֹזֵב.
מְיַסֵּר אֶת עַצְמִי – בְּמָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב,
וְאַחֲרֵי זֶה – עַל כָּךְ כּוֹתֵב.
אוּלַי אֲנִי אֶת עַצְמִי – מְתַעֵב?
רוֹאֶה בִּי – אוֹיֵב?
וְאוּלַי אֲנִי פָּשׁוּט – מָכוּר לַכֶּאֶב?
.
אֲנִי מַרְגִּישׁ אָשֵׁם – בְּמָה שֶׁבָּחַרְתִּי.
עַל מָה שֶׁעָשִׂיתִי – וְעַל מָה שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי.
שֶׁלֹּא מַסְפִּיק נִלְחַמְתִּי,
שֶׁנָּפַלְתִּי וְלֹא קַמְתִּי.
שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי.
שֶׁטָּעִיתִי.
שֶׁאִכְזַבְתִּי.
שֶׁלֹּא מַסְפִּיק סָבַלְתִּי.
.
וְאָז הַכְּאֵב מַגִּיעַ – וּמַקֵּל עַל הָאַשְׁמָה,
שֶׁרוֹבֶצֶת לִי – עַל הַנְּשָׁמָה.
וְכַנִּרְאֶה שֶׁזּוֹ חֲשִׁיבָה עֲקֻמָּה,
אַךְ כְּכֹל שֶׁהוּא מַכְאִיב בְּיוֹתֵר עוֹצְמָהּ,
זֶה מֵקֵל יוֹתֵר – עַל הַכְּלִמָּה.
.
וְאָז אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְהַרְפּוֹת,
לָתֵת לַלֵּב – לְהִתְרַפְּאוֹת.
כִּי אָז אֲנִי אֶצְטָרֵךְ אֶת עַצְמִי לִשְׁפֹּט,
וְאָנִי חוֹשֵׁשׁ מֵהַסְּפּוֹט.
.
הֲרֵי מִי אֲנִי לְלֹא הַכְּאֵב?
כֶּבֶשׂ אוֹ זְאֵב?
בִּלְעֲדֵי הָעֶצֶב,
אֵיךְ בִּכְלָל 'אֶתְעַצֵּב'?
אֲנִי מְנַסֶּה אֶת הַחַיִּים לְיַצֵּב,
אַךְ מְפַחֵד מֵהָרֶגַע שֶׁבּוֹ הַכֹּל יִתְיַצֵּב.
.
כִּי בְּכֹל דָּבָר – יֵשׁ יִתְרוֹנוֹת,
אֲפִלּוּ בְּסֵבֶל – מָלֵא בְּחֶסְרוֹנוֹת.
יֵשׁ לְךָ תֵּרוּץ – לֹא לְהִשְׁתַּנּוֹת,
וּלְלָמָּה אַתָּה נוֹפֵל בְּנִסְיוֹנוֹת.
.
אֲבָל הִגִּיעַ הַזְּמַן – שֶׁאַפְסִיק לְהִתְמַסְכֵּן,
לָעוּף גָּבוֹהַּ – לְהִסְתַּכֵּן,
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִבְנוֹת אֶת הַקֵּן.
אֶת הַלֵּב מֵהַשְּׁלִילִיּוּת אֲנִי צָרִיךְ לְרוֹקֵן,
וְאֶת הַחִיּוּבִיּוּת – לְשַׁכֵּן.
.
וְאוּלַי אַחֲרֵי שֶׁאֲסַיֵּם לְבַעֵר,
אַבִּיט לְאָחוֹר – לְמַצַּב רוּחַ סוֹעֵר.
וְאָבִין שֶׁיָּשַׁנְתִּי – וְעַכְשָׁו אֲנִי עֵר,
שֶׁשָּׁכַנְתִּי בַּכֶּלֶא – וַאֲנִי הָיִיתִי הַסּוֹהֵר.
.
.
וְאוּלַי אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁחִפַּשְׂתִּי אֶת הַמַּפְתֵּחַ לַמַּנְעוּל,
אֲגַלֶּה שֶׁהַשַּׁעַר – בִּכְלָל לֹא הָיָה נָעוּל?