הראשונה היתה סנונית שבורת כנף

והרופאים, הם לימדו אותי את הטיפול.
"אבל ההחלמה," היו אומרים
"תלויה רק בה."

בלילות שכבתי לצידה,
מלטף את הכנף השבורה.
"סנונית, סנונית,"
הייתי לוחש לה
"הישארי איתי עוד לילה אחד."
והיא היתה שרה לי
ובוכה
ואז נרדמת.

לילה אחד חלמתי
שהכנף נרפאה
וגם אני ציפור,
וכשמהחלום היקצתי,
היא ישבה שם והביטה בי
בעין חומה ולחה.
"תודה שדאגת לי,"
היא רכנה ונשקה על שפתיי.
"סנונית, סנונית,"
לחשתי לה
והרגשתי צינה של חורף
והרגשתי איך הסתיו נגמר.

ואז היא עפה לה
ככה
עם כנף שבורה.

ואם רק אחד מן השניים
האל ממלאכיו יבקש,
עשה שאותה לו יביאו
ושם, בגן העדן
תשיר סנוניתי לכבודו.