סליחה, סליחה?

מה אני אעשה עם זה עכשיו, הרגע שממנו חששתי כל כך, מופיע לי על מפתן הדלת ומבקש ממני סליחה, על האופי החרא שלו במסווה שזה היה אך ורק לטובתי מתוך אהבה וכוונה טהורה ברצון עז לעזור,רק כידי להטיב עימי .
מה אני אגיד שאני לא מאמינה
שמיתממת שהיא לא ידעה למה היא גרמה ואת הנזק הכבד שחוללה.
תמיד מגמדת ומקטינה,
התפספס הסליחה וזלג למשהו מטופש שזורק זרקור עליי כקטנונית .

ואני רק באיחור הבנתי שנפלתי לבור,
ממנה טיפסתי בציפורניים וטסתי רחוק.
ואילו היינו כל כך מחוברות
נשמות תאומות
היית יודעת על מה את אמורה לבקש סליחה.
היית יודעת אחרי עשרים שנה
שיומולדת חוגגים רק בתאריך לידה,
רק פעם בשנה.

אבל את תקועה ביפת נפש המושלמת שאת
שחלילה לעולם איננה שוגה
ואם כן נפלה איזו טעות
היא תהיה בשם האהבה
עוד תירוץ לאכפתיות הממטירה ממך
תחת אותה המטריה
עם ה"ביקורת בונה" שלך
ואת מאמינה לעצמך.
כי אם תגעי אי פעם באמת,
את תחטפי כוויה .
את אפילו לא עצרת ושאלת,
במי ובמה פגעת .
את דורסת וממשיכה .

אז מה אני אמורה עכשיו לעשות
לסלוח ולא לשכוח?
לתת הזדמנות נוספת אחרונה
אחרי המאתיים הקודמות
בהם סלחתי, שכחתי
וחזרתי לחטוף ?

אני סולחת לך על כל מה שעשית
בשגגה ובמזיד
אני מרחמת עלייך
שאין לך מצפון .
ושאין לך ערכים.
אין לך נאמנות.
שאין בך רחמים .
אין לך מודעות.
ואין לך אלוהים .

ואני מבקשת אותך לעד
מעתה ועד עולם,
לנצח הנצחים,
תניחי אותי לנפשי
ותעלמי לי מהחיים .