אלים רדומים, פרק 59: מקומו של הקוסם

לקורס ביו-אנרגטיקה בתל-אביב שבו השתתפתי הוזמן בתור אורח מיוחד רוני מרכוס, אמן חושים בולט. אדם זה, בעל חיוך תמים והתנהגות ידידותית, הדגים לקהל שורה של ניסויים מעניינים ומלמדים. אחד מהניסויים היה התקפלות עצמית קלאסית של כפיות אלומיניום. רוני החזיק כפית, והידית שלה החלה להתעקם ולהתקפל אט-אט עד שהאלומיניום נשבר, וראשה נפל על הרצפה. אחת ממשתתפי הקורס הביעה ספק בכך שהניסוי התרחש בזכות השפעה אנרגטית , וסברה שמדובר באשליה. משתתפי הקורס כבר הספיקו להכיר זה את זה, וכך למדתי שמשתתפת זו היתה גברת מכובדת, שבמשך שנים רבות היתה מורה לספרות רוסית בבית ספר בבריה"מ. רוני מרכוס האזין לדבריה בתשומת לב, ולאחר מכן הציע לה להחזיק כפית בעצמה. היא בחנה את הכפית שקיבלה, ולאחר מכן התיישבה כשהיא מחזיקה אותה. הפאראפסיכולוג נעמד במרחק כמה מטרים ממנה והתרכז. הכפית בידה של המשתתפת שהביטה במתיחות החלה להתעקל אט-אט, בדיוק כמו בידו של רוני. לבסוף, האלומיניום נסדק, וראש הכפית נפל על הריצפה.
מאז עבר כעשור, ובזמן שביקרתי במוזיאון ישראל ראיתי את אמן החושים בתפקיד אחר לחלוטין. הוא עבד באבטחה, ושמר על תערוכת אימפרסיוניזם. סביבו זהרו בדממה יצירות מופת של מונה, פיסארו, גוגן, וואן גוך, סיסלי… אף אחת מן הבמות שעליהן הוא הופיע לא הייתה מוקפת בקסם כה רב.
תפיסה אנושית רגילה מופנית אך ורק אל הגוף, וכשאדם רגיל מהרהר במקומו בחיים, הוא חושב גם על מקום שבו גופו יהנה מתשומת לב ומכבוד. סוג זה של תפיסה עצמית דומה למצבו של אדם הנושא מגש ביצים – הוא מנסה לגדר את מרחבו האישי מפני כל זעזוע. מגש הביצים שנושאת תודעה רגילה הוא גאווה.
תודעתם של המתבוננים מבחינה בקסם של הקיום, ואינה נקלעת בו, בדומה לבובנאי מנוסה, שלא נסחף במופעה של הבובה שהוא בעצמו מניע באמצעות משיכות חוטים. התודעה מוצאת את מקומה בחיים היכן שיש דרך.
אני אוהב להביט, בהצמידי את הלחי אל גזע עץ הברוש, על גזעו המטפס כמו שביל לשמיים. לעיתים הוא מסתתר מאחורי העלווה, ולעיתים הוא מגיח שוב. על הגזע ישנם כתמים חמימים של אור השמש וצל שמטילים העלים. הקליפה מחוספסת ואפורה, ועליה טיפות של שרף בעל צבע כתום כהה.
כך נראית גם דרך חייו של קוסם.