כרך ד', פרק: המפגש בנקודת "אגם אור הדמעות של אוויר הלילה: LACUS ARCANUM PHOS NOCTURNUM", שבו לילית ולומין נפגשים לראשונה | סודות האור ואש הלילה: הזאבה לילית והנץ אקטוסוס לומין פוסטיאסס, המלך צחור השמים נפגשים זה בזו\מאת: צור עיטם עמיחי

תודעת ההקרבה, הזוהר והאופל: סודות האור וחידת אש הלילה
קוטבי כוכב האוויר, אקטוס הליילי והפטוס המואר, במסעה של הזאבה לילית והנץ אקטוסוס לומין פוסטיאסס, המלך צחור השמים, כשלראשונה נפגשים זה בזו – בשנית.

שם, "במעוף, 'הנץ צחור השמים' " אשר חג מסביבה כמספר ימים בודדים, נראתה לילית ממעל ככזו – שאף אחד לא יוכל לעצור אותה – אבל לילית לא ידעה על נוכחותו. 'צחור השמים' היה כינוי לדמותו של "המלך הלבן" בממלכת הפטוס, המלך אקטוסוס לומין פוטיאסס. כוכב הפטוס היה כוכב יוצא-דופן ורב-גוני, הרבה יותר ממה שרובינו מכירים, מפני שהוא מתקיים בדואליות. מבע הדואליות של הכוכב מתמקד בשני אופנים: האחד, דואליות של גלגולי הנשמות של יצורי-הלכת השוכנים בו. כל יצור מתקיים בגלגול אחד בלבד: פעם כבעל-חיים ופעם כבן אנוש. השני, דואליות של שיניות הכוכב עצמו, שעל-כן הוא קרוי פעם 'הפטוס' (ביממה) ופעם 'אקטוס' (באפלה). השינוי בתצורתו של הירח, במיוחד כשהוא ירח מלא, גורם לך שהכוכב בכסותו הפיסית משתנה וכך אף היצורים. במקרה של לילית אקטוסוס לומין פוסטיאסס, הנץ צחור השמים – הוא מלך האש והאור הנסתר השמיימי והבתולי, שניהם משתנים בזמנים שונים. שהרי לילית, מגיעה מחלקו האפל של הכוכב, הקוטב החשוך של הפטוס – זהו אקטוס. ואילו לומין מגיע מחלקו הגלוי של הכוכב, הקוטב המואר של אקטוס – זהו הפטוס. כך שהסיכוי שהם ייפגשו אינו מתבקש ובלתי-משיג. ובכל זאת, כאשר לילית החליטה לצאת למסע, דבר מה מופלא התרחש. ברגע שלילית החלה לצעוד לעבר האופק והדרך המוארת הניצבת בין שערי הפטוס למול שבילי האפילה של אקטוס, ניצבו שניהם בנקודת מפגש ייחודית. הן המלך לומין והן הזאבה לילית לא ידעו מה פשר הדבר. אבל דבר אחד היה בטוח, שכאשר עיניהם יפגשו זה בזו, משמעות המפגש בלא-כל-צל-של ספק תהיה אירוע מכונן ואל-חזור.
יש להבין, שהזמן בכוכב הפטוס מתנהל באופן עצמאי, שנדמה כאילו יש לו חיים משל עצמו. כך, מספר הימים הבודדים שלילית היתה בטוחה שהיא צועדת היו, למעשה, מספר שנים. זאת ידע טוב מאוד המלך לומין, מפני שכל יציר-נברא מעת לעת, מודע למלאכת הנעשה בכוכבו הוא. בדיוק כפי שלילית יודעת היטב, שכאשר נכנסים לשערי ממלכת אקטוס, יממה שוררת באפלה ומי שאינו מתרגל לראיית לילה, ימצא את מותו מעיוורון מוחלט. כך גם למשל, עובדה נוספת שלא ידעו לומין ולילית, שכשאשר מחליטים לצאת מגבולות כוכב משכנך, צורתך תשתנה לאחת בלבד ולא תוכל לעבור גלגולים נוספים. למעט, אירועים יוצאי-דופן המבטאים הקרבה, אובדן, אהבה, טיהור או גבורה בתלי-רגילים שלא למטרות פרסונליות. אם-כי למען האחר.
סיפורנו, אם-כך, מתחיל ברגע שלילית הבחינה באור חזק במיוחד שמסנוור את עיניה. תשישות גופה וכאבי רגליה היו עמוקים וחדורי עצמות מכדי שתתחיל לחשוב מה מפריע את הליכתה. אך בכל זאת, יצר הסקרנות הזאבי שעוד היה טמון בה, לא הדיר מנוח ממחשבותיה על מקור האור שכה מפריע לדרכה. היא המשיכה לנוע, הלאה, לשם. ובכל זאת, עדיין, האור הכל-כך לבן וצחור הזה, שבצבץ מבעד למרחקים סקרן אותה. היא הביטה סביבה ולא מצאה שום דבר, שיוכל לסייע לה במלאכת הגילוי לחידת האור המסתורי.
עד אשר הגיעה למרחב יפהפה. שם היא מצאה מספר עצים טמירים בצורה בלתי-רגילה שנדמה היה, שמעולם אף יצור, לא הניף ידו או חג ברגליו על גזעיהם קודם-לכן. לצד העצים הטמירים ובסמוך להם, שנראו בעין אנושית כאילו נצבעו בצבעים זוהרים של אור ואוויר, הסתתר לו אגם קטן. אגם זה נקרא "אור הדמעות של אוויר הלילה: LACUS ARCANUM PHOS NOCTURNUM". רגליה העייפות מנשוא של לילית, נשמטו הישר לשפת האגם והיא רכנה מעליו כדי לשתות ממנו. עוד לפני שהיא לגמה את הלגימה הראשונה משהו נתפס בשיערותיה. תשישותה היתה חזקה ממנה, מה שבדרך-כלל היא מציק לה מאוד, וכעת היא רק ניסתה ללגום מעט ממי-האגם. אך כאשר ניסתה בשנית להתקרב – שוב פעם, משהו עצר אותה ותפס בשיערותיה הארוכות. ורידיה האדימו ועלו מעלה עד לחרון חוטמה ופצחה בשאגה חזקה כל-כך, שנדמה היה שהכל עצר מלכת לכמה רגעים מעוצמת קולה. סובבה היא את ראשה הצידה וראתה אור בוהק. הבהובי הקרניים החדות שבצבצו מבין הענפים של העצים הטמירים, הסבו את תשומת ליבה, ועוצמת האור שהיתה נעימה כל-כך. היא הופתעה שמגע הקרניים היה מנחם למדי, לעומת ההרגשה הנוראה, שלפתה את שיערותיה רגעים מספר, קודם. היא התקרבה מעט עוד, ועוד קצת, ועוד קצת. עד שלפתע הרגישה בעוצמה כל-כך חזקה של אור, שזה הרגיש ככדור אש שנע על צירו במהירות האור. שובלים של אלומות-אור נשמטו מבין האנרגיה החזקה שחגה סביב פניה של לילית. זו היתה תחושה עוצמתית שלא הרגישה מעולם לפני-כן. כל העייפות שהרגישה עד-כה והריקנות המתישה נעלמו, כלא-היתו, והוחלפו זה עתה בתחושה חדשה של רעננות וחוזק מלאים באושר.
כשפסקה התחושה הבלתי-רגילה של האור העוצמתי, הרגישה לילית בנוכחות נוספת. היא התקרבה לתוך האמבולטוריום המאיר על-מנת לגלותה, ועיניה לא חדלו מלהאמין למראה עיניה. היא זיהתה מיד, שהיה זה ולא אחר, מאשר אקטוסוס לומין פוסטיאסס, המלך הנץ צחור השמים. הוא, לומין, ידע שהיא הזאבה לילית משנה צורתה מזאבה בלילות לאישה במעברי-היום. אך לעומת זאת, לא היה מושג ללילית, שלומין משנה צורתו לנץ, ב"אגם האור הדמעות של האוויר והלילה". כך, במפגש חד-פעמי, ובסיכוי בלתי-אפשרי: נפגשו לראשונה בדמותם האנושית שני גיבורנו. הזאבה לילית בדמותה הנשית ולומין הנץ בדמותו הגברית. איחוד מלכויות שכזה, שמעולם לא התממש בעבר מאף יצור מכוכבי-הלכת, כעת קיבלת צביון מרתק בעלילה.
הסברה הרווחת היא, שככל הכנראה, בשל מיקומם המדויק באגם הארקכאנום נוקטורנום או אולי, בשל העובדה, שלילית עזבה את כוכב הפטוס ועברה לקוטבו המואר. איש אינו יכול להצביע על הסיבה המדויקת שכל זה התאפשר. אך דבר אחד בטוח, מפגש זה מיוחד בסוגו, שינה לחלוטין את פני כל עתידם וגורלם של יצורי-הלכת האחרים.