גלעד

פעם פגשתי ילד במגרש המשחקים,
זרקתי לו כדור והוא החזיר לי מבטים,
הוא התקרב אליי בזהירות והביט לי בפנים,
קוראים לי גלעד, הוא אמר לי, בואי נהיה חברים

גלעד הוא זה שלימד אותי לשחק במחבואים,
הוא לימד אותי לקפוץ בחבל וגם כמה תרגילים,
גלעד לימד אותי את ההבדל בין שמיים למים,
ואפילו שיפר את היציבה שלי ברכיבה על אופניים.

גלעד הוא זה שעזר לי כשנפלתי על הפנים,
הוא גם הראה לי פעם איך זזים העננים,
רק חבל שהיום הוא כבר לא נמצא לידי,
ולפעמים אני חושבת אולי הוא בכלל היה דמיוני.

בכל מקרה היום אני כבר לא זוכרת משפטים,
לא מבדילה בין שמיים למים או פותרת תרגילים,
אני יושבת במשרד ומורידה את המשקפיים,
מסתכלת בחלון אבל יש רק חושך בעיניים.

אני מסתכלת מסביבי ורואה הכל כפול,
איך הגעתי למצב שאני חלק מהמסלול,
איפה גלעד שיחזיר אותי אל הרחוב,
ימסור לי את הכדור ויעמוד איתי קרוב.