אחרי החגים שוב הגיע

אַחֲרֵי הַחַגִּים שׁוּב הִגִּיעַ,
וְהִגִּיעַ הַזְּמַן – שֶׁבְּעַצְמְךָ תַּתְחִיל לְהַשְׁקִיעַ.
אֲבָל הַדִּכָּאוֹן שׁוּב מַשְׁפִּיעַ,
מוֹשֵׁךְ לָאֲדָמָה – בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵף לָרָקִיעַ.
.
הִבְטַחְתָּ שֶׁהַפַּעַם זֶה יִהְיֶה שׁוֹנֶה,
הַפַּעַם – בֶּאֱמֶת תִּשְׁתַּנֶּה.
תִּבְחַר בְּמָה שֶׁחָשׁוּב – וְלֹא בְּמָה שֶׁמְּהַנֶּה,
בְּמָה שֶׁנָּכוֹן – גַּם אִם כָּרֶגַע זֶה מְעַנֶּה.
.
לְהַבְטִיחַ זֶה קַל – לְקַיֵּם זֶה קָשֶׁה,
בִּמְיֻחָד שֶׁהַיֵּצֶר – מִתְנַהֵג כְּמוֹ נוֹשֶׁה.
הַיַּעַד שׁוּב וָשׁוּב נִדְחֶה,
וְאַתָּה מַרְגִּישׁ – 'דּוֹחֶה'.
.
יְעָדִים שְׁאַפְתָּנִיִּים – מֻקְטָנִים,
לֹא הִשְׁתַּנֵּיתָ – אָז הֵם מִשְׁתַּנִּים.
אַתָּה רוֹצֶה לִחְיוֹת – חַיִּים מְאֻזָּנִים,
אַךְ הַיֵּצֶר מְשַׁלֵּם בִּמְזֻמָּנִים,
אַתָּה שׁוֹאֵף לִבְחֹר – בַּנְּתִיבִים הַנְּכוֹנִים,
אַךְ מִתְעַצֵּל לִקְרֹא – אֶת "הַשְׁקָעוֹת לְעַצְלָנִים".
.
אַךְ אִם רַק תַּמְשִׁיךְ לָלֶכֶת,
תִּרְאֶה אֵיךְ הַסְּבִיבָה מִשְׁתַּנָּה – וּמִתְהַפֶּכֶת.
הַמְּצִיאוּת מְסֻבֶּכֶת – וְהַדֶּרֶךְ מְפָרֶכֶת,
אַךְ הִיא מִתְבָּרֶרֶת לְבַסּוֹף – גַּם אִם הַדֶּרֶךְ מִתְאָרֶכֶת.
.
אָז נָכוֹן שֶׁאַתָּה מִתְקַדֵּם לְאַט,
אַךְ אַל תְּזַלְזֵל – גַּם אִם זֶה נִרְאֶה לְךָ מְעַט.
אִם תַּתְמִיד – בַּסּוֹף לַיַּעַד תַּגִּיעַ,
גַּם אִם אֶת כֻּלָּם – זֶה יַפְתִּיעַ.
וְאוּלַי לֹא תִּזְכֶּה בַּגָּבִיעַ,
וְאַף אֶחָד – עֲבוּרְךָ לֹא יָרִיעַ,
אַךְ לֹא בִּשְׁבִיל זֶה אַתָּה מַזִּיעַ.
.
וְאוּלַי הַנְּפִילָה – הִיא לֹא נְסִיגָה,
אֶלָּא הַזְמָנָה לְדַיֵּק – אֶת כִּוּוּן הַנְּהִיגָה?
וְאוּלַי יֵשׁ נִסָּיוֹן בְּכֹל דַּרְגָּה,
שֶׁמַּטְּרָתוֹ – לְהַעֲלוֹת אוֹתְךָ בְּמַדְרֵגָה?