סלואו

המוזיקה מתנגנת לאט,זה סלואו.
אני רואה אותו רוקד איתה במעגלים,ואז,פתאום מפסיק,מתנצל בפניה ניגש אליי ומזמן אותי לרקוד
אנחנו רוקדים לאט,זה סלואו.
הוא מחייך אליי ואני מחייכת אליו בחזרה ,הוא מקסים.
"עייניך יפות מאוד עלמתי הצעירה" הוא אומר לי ואני שוקעת בקולו הרך.
כתשובה,אני רק מחייכת אליו חיוך יפה,הוא מוקסם.
"התרקדי איתי עוד?" הוא שאל כאשר השיר נגמר.
"לא,איני רוצה בכך,אני כבר עייפה" אמרתי לו,הוא נראה מאוכזב.
"אז לפחות אפשר לשבת לצידך?" הוא שאל בתקווה.
"אכן,אני מרשה" עניתי לו מגשימה את תקוותיו.
"תודה רבה עלמתי" הוא אמר לי והוביל אותי אל החצר,מחוץ לבית המלוכה.התיישבנו על ספסל.
"אני תמיד רואה אותך בנשפים עומדת בצד,את מקסימה אותי אליאנור" הוא אמר בקולו,מהפנט אותי.
"תודה רבה,אין לי מילים לומר לך" אמרתי לו.
"פשוט תעני על השאלה האחדה הזאתי,התסכימי לענות עליה יפתי?" הוא שאל.
"אכן,אבחר בלהסכים לבקשתך" אמרתי לו בעודי חונקת צחקוק קל.
"האם…ברצונך להיות לי לאישה?" הוא החזיק קופסא,פתח אותה,ומתוכה נגלה טבעת מנצנצת.הייתי מוקסמת.
"האם ברצוני…להיות לאישתך?,כן,אני רוצה" אמרתי לו בשמחה כאשר אני קורנת מרוב אושר.
"אני שמח עלמתי,או שיותר נאה לקרוא לך מלכתי?" הוא שאל אותי,ולי לא היה אכפת,העיקר שהוא איתי.