אבודים בזמן פרק 4

פרק רביעי: המסע לעיר הכסף
עוברים הימים, והמבחן קרוב. זואי מתאמנת עם ליאם ודור בכל זמן אפשרי ופוחדת מכך שבגלל שלמועצת הזמן ולה יש עבר לא כל כך נעים, היא תיכשל במבחן. "אל תדאגי, מועצת הזמן אמנם קשוחה אבל הם לא מרמים בשיפוט." אומרת ליאם. ביינתים כל המקדש מתכונן ללכת לחור הזמן, כדי לעודד את זואי ואת שאר הילדים שהולכים להיבחן. "חבל שדין לא יוכל לראות אותי. אמרת שהוא עדיין במשימה שלו?" שואלת זואי וליאם מהנהנת. כולם מוכנים לצאת לדרך. "איך נגיע לשם?" שואלת זואי את דור. אבל דור רק מושך בכתפיו ומתקרב אל שאר ילדי המורן שרוצים להקשיב לאדון שבדיוק עולה על כיסא כדי שכולם יראו אותו (למרות שילדי המורן עדיין מסתירים אותו במקצת) ואומר, "מועצת הזמן תבוא לאסוף אותנו מכאן, מפני שרק הם מוסמכים להעביר אנשים לחור הזמן." אומר האדון. זואי רועדת מרוב פחד כאשר כולם שומעים את מועצת הזמן דופקת בדלת. שום דבר לא השתנה בהם. "שלום. אנחנו מועצת הזמן. באנו לאסוף אתכם אל חור הזמן כדי שתעשו שם את המבחנים שלהם, שאני מקווה שתסיימו אותם מהר," אומר האיש החולמני ואת החלק האחרון הוא מסווה כשיעול לא משכנע במיוחד. האיש האכזרי עומד מאחוריו ומסתכל על זואי ברשעות. הוא וארבעת האחרים פותחים שער לכל קבוצת ילדים, ולאט לאט חור הזמן מתחיל להתמלא (אם דבר כזה יכול לקרות בכלל, בהתחשב בזה שהוא כל כך גדול עד שלא רואים את הקצה שלו אף פעם.) והמבחנים מתחילים. השופטים קוראים בשמות של ילדים ונותנים להם משימות. המשימות קצת הזויות, כמו למשל לקפוץ מעל לבה רותחת בעזרת משאלה או לחצות נהר סוער או קיר בטון גבוה. "בשביל מה המבחנים האלה?" שואלת זואי כשהיא רואה ילד מכווץ מרוב פחד מנסה לעבור נהר גועש שמועצת הזמן הגשימה מהאוויר. "הם רוצים לראות שבמקרי חרום את תדעי להפעיל את הקישורים שלך. לדוגמא, הילד המסכן הזה היה אמור להגשים סירה או רפסודה, במקום לנסות לעבור את הנהר בעצמו." אומרת ליאם ונאנחת. זואי מסתכלת כעת על הילד שמנסה לשחות בתוך הנהר הגועש וכמעת טובע. לאחר כמה שניות המועצה מבינה שזה לא יתפתח לשום מקום, ושלילד כבר אין אוויר והוא לא יכול לחשוב בצלילות והם הופכים את הנהר למזרן קופצני. הילד מביט במועצה מבויש וחוזר למקומו. בסוף המבחנים של כל אחד הם אומרים לכל ילד את ציונו. "מה אומר הציון שהם נותנים?" שואלת זואי את ליאם בלחש. "הציון קובע איזו רמה אנחנו נהיה בעתיד. את יודעת, עבודות בעיר הכסף, אם אנחנו רוצים." פתאום זואי שומעת את שמה מעל המולת הקולות של הילדים. "זואי ארבקל- תורך." זואי עוקפת את כל הילדים שבוהים בה ומתקדמת לעבר המועצה. בניגוד למה שזואי חושבת, המבחנים מאוד קלים בשבילה. היא נכנסת לתת מודע של האיש החולמני בלי בעיות- עם מישהו ולבד. היא מצליחה לדבר עם האיש האכזרי בטלפתיה (למרות שהיא הייתה שמחה לדבר עם מישהו אחר,) וכאשר מבקשים ממנה להגשים כרית, היא מגשימה הר של כריות. ובכל פעם שהיא עושה משהו בהצלחה, האיש האכזרי מסתכל עליה באכזריות הרגילה לו, בעוד שכל השאר מסתכלים בהערכה. ובכל פעם שהיא עושה מבחן, מנסה האיש המפחיד להקשות עליה כמה שיותר, אבל היא בכל זאת מצליחה. וליאם ודור מריעים לה יחד עם כל שאר הילדים. בסוף המבחנים של זואי השופטים מבקשים לדבר בפרטיות כדי שיוכלו להחליט על הציון. בינתיים ליאם מתקרבת אל זואי. "היית מדהימה! הם חייבים לתת לך ציון טוב." ליאם רואה שהשופטים קיבלו החלטה, ומיד מסתובבת כדי לשמוע. "טוב, החלטנו והציון של זואי עובר!" אומר האיש החולמני, כי כנראה שהאיש המפחיד לא מסכים להגיד דבר כזה. הוא אומר את הציונים רק לתלמידים שלא עברו. ברגע שכולם שומעים את הבשורה, הם קופצים ומריעים. זואי חוזרת לקהל כי המבחנים ממשיכים, וכל אחד שעובר לידה טופח לה על הגב או משבח אותה. "וואו, כל הכבוד!" אומר דור כאשר זואי מתקרבת אליהם. "מה זה אומר ציון עובר?" שואלת זואי. "זה אומר שאת יכולה לעבוד במה שאת רוצה בעיר הכסף, וגם שאת יכולה לצאת למסעות ארוכים, כמו המסע לעיר הכסף שהאדון הטיל עלינו." אומרת ליאם. "זאת אומרת שאם לא הייתי עוברת את המבחן לא הייתי באה איתכם?" שואלת זואי. "כנראה שלא. שנינו עברנו את המבחנים למרות שאין לנו יכולת אחת. בגלל שעברנו את האחרות כל כך טוב, קיבלנו ציון עובר." אומר דור. לאחר זמן מה נגמרים כל המבחנים והילדים חוזרים למקדש. כבר ערב וכולם מותשים ועייפים. זואי, ליאם ודור אוכלים ארוחת ערב זריזה והולכים לישון. "מחר מצפה לנו יום ארוך, ואנחנו חייבים להצליח." אומרת ליאם כשהעיניים שלה עצומות. גם זואי נרדמת די מהר. למחרת בבוקר כשכולם עוד ישנים שלושתם מתארגנים עם תיק למסע, אומרים שלום לאדון ויוצאים מהמקדש. "זה קשור איכשהו לנבואה ואלייך, אני בטוחה בזה." אומרת ליאם, והם מוכנים לצאת לדרך. לזואי יש המון שאלות לשאול אבל היא מחליטה לשאול רק שאלה אחת. "מה זה המקום ההוא בכלל? זה רחוק?" היא אומרת בדאגה. "ממש לא," צוחק דור. "המקום הזה נקרא גם עיר הגמדים והוא חייב להיות הכי קרוב שאפשר למקדש. אולי חמש דקות הליכה." זואי לא יצאה מהמקדש שבועות והיא מאוד מתרגשת. "למה קוראים לה עיר הכסף?" שואלת זואי. "אנחנו עוד נראה. אני רק שמעתי עליה." אומר דור. הם הולכים עוד קצת בשדרה ארוכה, וזואי מסתכלת לאחור למקום שבו אמור להיות המקדש, אך להפתעתה היא רואה רק שדה ירוק ורחב. "איך..?" זואי המומה. אבל ליאם רק צוחקת. "את חושבת שזה לא היה מעורר חשד אצל אנשים אם היו רואים מקדש שיוצאים ממנו ובאים אליו גמדים קטנים?" זואי עדיין לא מבינה, אבל היא לא שואלת שאלות. היא לא רואה אף גמד בדרך, וגם לא שום עיר בולטת באופק. פתאום ליאם נעצרת. דור וזואי נדפקים בליאם בחבטה. ליאם מסתכלת בהם כאילו נפלו מהשמיים, ונכנסת לחנות ספרים ישנה ועלובה בפינת הרחוב. "אהה.. ליאם?" אומר דור אבל ליאם רק מסמנת לדור ולזואי לבוא אחריה. הם נכנסים לחנות הרעועה וזואי פוחדת שבכל רגע המקום יתפרק עליהם. "אל תדאגי," אומרת ליאם. "הבניין הזה עומד כבר חמישים שנה." היא מתקרבת לדלפק. "משפט נורא מעודד, זה רק מחזק את התיאוריה שלי שהבנין עומד להתמוטט בכל רגע." ליאם קוראת את המחשבות של זואי. זואי שונאת שהיא או האדון עושים לה את זה. כמו חדירה לפרטיות. אבל היא עוד לא ניסתה לעשות את זה בעצמה, ופתאום היא סקרנית לנסות. היא מתקרבת לליאם ולוחשת לה כדי שדור לא ישמע, "תגידי, קריאת מחשבות כוללת בעניין ההוא עם הפטריקים?" ליאם מסתכלת עליה ורואה מבט שובב על פניה. היא צוחקת בשקט. "רק הגשמת משאלות כלול. אבל את לא יכולה לעשות את זה, צריך לעבור קורסים. כבר אמרתי לך. חוץ מזה, אם את רוצה לקרוא מחשבות של בן אדם את צריכה להסתכל לו בעיניים." זואי מתאכזבת מכך שצריכים לעבור קורסים אבל מהנהנת ומחליטה לנסות. היא חוזרת אחורה לדור ומסתכלת אל תוך עיניו החומות. אבל דור מסתכל עליה ולא מבין מה היא רוצה ממנו. "בבקשה, תחשוב על משהו." מבקשת זואי. היא מתרכזת בו טוב. אבל היא רואה רק את המבט המפקפק שעולה על פניו. "אתה.. חושב שאני מטורפת..?" היא אומרת ביאוש. "גם זאת התחלה." אומר לה דור. שניהם צוחקים. ליאם מסתכלת על דור כאילו היא רוצה להרוג אותו, והולכת לדבר עם אישה זקנה עם מבט לא מפוקס ושיער מקורזל שאמורה להיות המוכרת. ליאם מנסה להסביר למוכרת במשך עשר דקות מה היא רוצה ממנה, אבל המוכרת רק מסתכלת עליה במבט הלא מפוקס שלה ואומרת, "ילדה, כמה רעש את עושה! את רוצה ספר או מה?" ליאם כמעט דופקת את הראש שלה בדלפק מרוב יאוש וזואי מחניקה צחוק. היא מסתכלת על דור ובחנה את פניו כשהוא מסתכל על ליאם. "מה הבעיה של הילדה הזאת?" היא שואלת את דור בלחש בזמן שליאם מחליטה לפתוח מסע הסברה חדש אל האישה. אבל דור רק מניד את ראשו. "אני לא מבין למה היא כועסת כל כך." אומר דור כאילו לעצמו. "אז אולי תספר לי על מה באמת רבתם ואני אגיד לך למה היא כועסת!" אומרת זואי ברוגז. דור רק מושך בכתפיו. ליאם מתקרבת אליהם מיואשת."טוב, אני מבינה שאני לא אקבל תשובה מהגברת הזאת בשנים הקרובות, אז בוא נלך." אומרת ליאם לזואי ברוגז. "אולי טעיתי בכתובת?" רק כשהם פותחים את הדלת, נראה שהמוח האיטי של האישה מתחיל לפעול. "ילדי מורן?" היא שואלת. על פניה של ליאם נראתה תקווה חדשה והיא רצה למוכרת.