זה אתה.. – סיפור על וואן דיירקשן פרק 2

-נקודת מבט של שיר-
אור נרדמה. הגענו לדירה. הרמתי אותה בזהירות שלא תתעורר והנחתי אותה על מיטתי שכבר הפכה למיטתינו.
בעיקרון יש לאור חדר משלה וישלה שם מיטה וצעצועים וכל מה שהיא רק רוצה, אני מעדיפה להוציא עליה את רב הכסף שאני מרוויחה בעבודות מזדמנות כשאני לא רוקדת, אבל איכשהוא זה תמיד יוצא שהיא ישנה איתי. זה ממש לא מפריע לי, אני נהנית מזה, אני מרגישה קרובה אליה כל כך !!
הלכתי למטבח הקטן שיש לנו, הכנתי לי פסטה ושניצל לארוחת צהריים והלכתי לסלון לראות טלוויזיה.
חיפשתי תוך כדי בעיתון עבודות למקרה ולא אתקבל-מה שאני מקווה שייקרה! עד שהצלחתי להוציא אותו מחיי, אני לא צריכה אותו פה שוב, למרות שממש לא יזיק לי מישהו, ולאור אבא.
כמובן שאני עדיין אוהבת אותו, בכל ליבי ואני לא בדיוק יודעת מה היה שם, לא טרחתי לברר, כל כך כעסתי שפשוט עזבתי, בלי להיפרד פנים מול פנים.
נרדמתי על הספה .
בסביבות שבע וחצי בערב התעוררתי מקריאותיה הבוכות של אור :" אמא ! אמא! בואי! התעוררתי!" היא בכתה ואני רצתי אליה.
"אני מצטערת מתוקה שלי, נרדמתי על הספה ולא שמעתי אותך, אני אוהבת אותך" אמרתי לה וחיבקתי אותה חזק.
ניגבתי לה את הדמעות.
"את רעבה?" שאלתי והיא הנהנה.
"ממ.. את רוצה ביצת עין ? " שאלתי אותה והיא קפצה מאושר.
הכנתי לה ביצה והאכלתי אותה אחר כך ראינו יחד טלוויזיה בחדר במיטה. היא נרדמה.
הטלפון שלי צלצל.
"הלו?" עניתי
"שלום שיר לוין? מדבר פול" האיש אמר
"כן פול, במה אני יכולה לעזור לך? " אמרתי ויצאתי מהחדר כדי שאור לא תתעורר.
"את לא מכירה אותי? " הוא שאל מופתע
"לא, אני אמורה?" שאלתי בפליאה
"כן, אני המנהל של הלהקה וואן דיירקשן שהיית באודישן לקליפ שלהם היום" פול אמר
"אהה, אני ממש מתנצלת, אני מעופפת קצת היום" אמרתי
"בקיצור, התקשרתי להגיד לך שעברת בהצלחה, תבואי מחר בעשר בבוקר לרחוב (שם כלשהו) 23, אנחנו נחכה שם באולפן, אנחנו רק נעבור על כריאוגרפיה קצת, לא ממש רציני מחר, אנחנו מחכים לראות אותך" הוא אמר ואפשר היה לשמוע אותו מחייךך
"אני אבוא, נתראה מחר" אמרתי וניתקתי.
אני לא יודעת אם לשמוח או לא, מצד אחד לקח לי שלוש שנים לברוח מהעבר שלי אבל מצד שני, אני צריכה מישהו שייצב אותי בחיים, אור צריכה אבא וגם.. אני עדיין אוהבת אותו, מה שהיה בנינו היה יותר מסתם "זוגיות" זה היה רציני, הייתה הרבה יותר מאהבה, הוא שמר עליי מהכל !! מהכל!! אבל יותר חשוב, אור צריכה אבא!
שמתי פיג'מה ונכנסתי חזרה למיטה ליד אור, נשקתי לה בלחי וכיביתי טלוויזיה, נרדמתי.
בבוקר התעוררתי בשמונה.
הלכתי להתקלח ולצחצח שיניים.
לבשתי את זה : http://www.polyvore.com/cgi/set?id=62886154
והלכתי להעיר את אור.
"בוקר טוב קרן אור שלי, תתעוררי קטנה יפה" אמרתי לאור ונשקתי לה בלחי.
"אמא אני רעבה" אור אמרה והתיישבה.
"בואי נכין לך משהו" הרמתי אותה והלכנו למטבחון, הכנתי לנו ביצים עם גבינות וסלט.
סיימנו לאכול והלכתי להלביש אותה, היום היא תישאר אצל עדי, חברה טובה שלי.
זה מה שאור לבשה : http://www.polyvore.com/cgi/set?id=62891594.
יצאנו מהבית בתשע. בתשע ועשרים הגעתי לעדי, יצאנו מהמכונית ודפקנו בדלת.
"שלום קטנה שלי" עדי אמרה ולקחה את אור מידיי.
"עדי, תודה שאת איתה היום, אני חייבת לך" אמרתי לה וחיבקתי אותה.
"בשביל זה יש חברות " עדי אמרה וחייכה אליי.
"ביי, נתראה יותר מאוחר" אמרתי ושלחתי לאור נשיקה באוויר.
נכנסתי למכונית ונסעתי לכתובת שפול נתן לי אתמול.
נכנסתי לאולפן, רגע לפני הכנתי את עצמי נפשית לזה שאני עומדת לפגוש אותו.
נכנסתי וראיתי שם את הבנים ואת פול.
"שיר, היי מה שלומך?" פול שאל אותי ולחץ את ידי.
"הכל טוב" עניתי לו בחיוך.
"תכירי, אלה: לואי, זאין, ליאם, נייל והארי" פול אמר והצביע עליהם.
כשהוא אמר את שמו הסתכלתי לריצפה, לא רציתי שהוא יזהה אותי. קיוויתי הוא לא יזזהה אותי.

-נקודת מבט של___-
הגענו בבוקר לאולפן, ישבנו צחקנו וסתם דיברנו.
אחרי חצי שעה שיר הגיעה.
היא נכנסה לאולפן ופול הציג אותנו בפניה. כשהוא אמר את שמי היא השפילה את מבטה לריצפה.
כן, היא לגמרי זוכרת אותי. ואני עומד לתקן כל רגע! כל רגע חסר !