אש וקרח

במעמקי האדמה, עמוק מכפי שבני האדם חשבו שיתכנו חיים ישנה ממלכה, אהלופוליס. בממלכה זו נוצרו צורות חיים חדשות ומטוציות יצירתיוית עד לרמה שהטבע כבר אינו סובל. אבל הטבע חכם, והוא יודע בדיוק איך פותרים בעיות שכאלו…

כאשר אזניו יצא להעלעת המס השנתית ולדיווחים למלך, הוא לא דאג. למרות היותו ערפד, ומפייר, הוא התברך ביכולת שליטה עצמית חזקה, והאש, שזרמה לו בורידים במקום דם, היתה חזקה ומגע קל עם רוח סתיו לא החליש אותה. כשנכנס אזניו לעיר הוא נעצר לרגע ונשם עמוק. 'אסור לשתות דם, אסור לשתות דם' מלמל לעצמו 'אסור לפגוע באנשים תמימים'. הוא נרגע והתקרב לארמון המלך. אחד השומרים ראה אותו וכתגובה ראשונית הוא מיד שלף את תרסיס הקרח שנשאו כל שומרי הארמון, עד שנזכר שהיום הוא יום העלאת המיסים ולכן התקרב אליו, גם אם בחשש מה. "אדוני?" פנה השומר "אתה מוזמן להכנס לארמון". השומר הוביל אותו במסדרונות לעבר חדר קבלת הפנים. לפתע נעצר אזניו. הוא הרגיש בגופו קור. קור חזק, קר יותר משהרגיש אי פעם. הוא הרגיש את האש שלו מפרפרת, מנסה לשמור על חומה. "אדוני?" הוא ראה שלשומר היה חיוך אכזרי מעט "קרה משהו?" "לא" הניד בראשו אזניו "נמשיך". אבל ככל שהם התקרבו לחדר הלך הקור וגבר,השומר פתח את הדלת "שליח הוומפיירים הגיע, מלכי" אזניו התבונן ממקומו בכניסה וראה על הרצפה דמות, מקור הקפור המוזר. היא היתה אזוקה בשלשלאות וסביבה היו שומרים מחזיקים לפידים. מולה ישב המלך על הכסא ובחן את הדמות. כשהוא ראה את אזניו הוא העווה את פניו "מעניין," אמר "נראה שהוומפיירים הם לא המוטציות היחידות ששותות לנו את הדם"